איזה כיף זה סלט גזר כזה, מתובל וריחני. עם טחינה ליד ופרוסת חלה לניגוב, באמת תענוג. באופן כללי אני מעדיף גזרים מבושלים כשהם שומרים עדיין על מידה רבה של מוצקות ולא נעשים רופסים לגמרי. זה בדיוק מה שקורה בסלט הזה, כאשר אנחנו מבשלים את הגזרים עד ריכוך אבל לא יותר מדי, ואז נותנים להם לשבת עם הרוטב בקערה לפחות שעה לפני ההגשה, שייספג בהם היטב.
בארוחות שישי, כשמגיעה תבנית גדולה של תפוחי אדמה צלויים לשולחן אני מיד מתנפל עליה ומחפש את אלה השחומים והפריכים. מה שיפה במתכון הזה הוא שכל תפוחי האדמה יוצאים כאלה, שזופים וקריספיים, תודות לעובדה שטרם הצלייה בתנור אני משחים אותם על הגז. אין צורך להתנפל, יש מספיק לכולם!
מנה קלילה, טעימה, כיפית (לאכילה ולהכנה) וגם טבעונית למהדרין לפנינו. מי שקצת מכיר אותי בשלב זה יודע כמה אני אוהב רולים וויטנאמיים מדפי אורז, ועל כך יעיד ריבוי הגרסאות שלהם באתר שלי. אליהם מצטרפת, אם כן, הגרסה הזו, החביבה עליי מאוד.
יש מנות שלעולם לא יימאס לי מהן. מרק תירס, למשל, תמיד בא לי טוב. במיוחד בשלב הזה של השנה, כשאנחנו בפתחו של החורף. גם אתם רצים להכין מרק כשאתם מבחינים בסימן ראשון, גם אם קלוש ביותר של חורף? לי מספיק משב רוח קל שבקלים והסיר כבר על האש. אז אם בסירי מרק עסקינן, זה שלשמו התכנסנו היום הוא קלאסיקה אהובה במיוחד.
יש מאכלים כאלה שבעיניי, כולם צריכים לדעת להכין. כלומר, שהם כל כך קלים להכנה וכל כך טעימים שפשוט אין סיבה שלא. כזה הוא סלט החצילים הבאמת קל והבאמת נהדר שלשמו התכנסנו היום. אין סיבה שהוא לא יהיה בארסנל המתכונים של כוווולם. הכי כיף למרוח אותו על פרוסה נאה של חלה ולהנות מהטעם השרוף-חרוך הנהדר שמקבל החציל.
בואו נדבר רגע דווקא על מוסיקה. מה אתם שומעים כשאתם מבשלים? מבחינתי הקריטריון הוא אחד ויחיד: שירים שאפשר לשיר אותם תוך כדי הבישול. אם אפשר בצעקות אפילו יותר טוב. את בישולי ארוחת השישי אני הכי אוהב, בין השאר מהסיבה הזו בדיוק. תמיד מישהו בא לעזור והפעם הייתה זו רחל בתי. הכנתי את המנה הנהדרת הזו, מעין סלט חם, והיא שמה לנו מוסיקה שיכולנו לצרוח בקולי קולות.
ראש השנה מתקרב אלינו בצעדי ענק (איזה כיף). על שולחן החג או השישי שלי תמיד יש עגבניות צלויות כאלה או אחרות. אני מת עליהן בכל צורה, על העסיסיות הנימוחה-מתקתקה הזו שיוצאת מהן בצלייה וממש מתחננת שיטבלו בהן פרוסה נאה של חלה. כאלה הן העגבניות האלה, מנה (טבעונית ונטולת גלוטן, אגב) שהיא קלאס באפס מאמץ.
היום נעסוק אך ורק בתפוחי אדמה. מי שחפצה נפשו בדרכים לגוון ולרענן קצת את דרכי ההכנה של תפוחי האדמה שלו – הגיע למקום הנכון. יש כאן גרסה פשוטה, קלה ונהדרת לתפוחי אדמה צלויים (שהם במקרה גם אחת המנות הפופולריות בבית משפחת אהרוני). גם תפוחי אדמה בחמאת מיסו, דומים מאוד לקולורבי הצלוי בחמאת מיסו שעלו כאן לא מזמן תוכלו למצוא כאן. ובעיקר, וזו אולי גולת הכותרת: תפוחי אדמה צלויים עם ציפוי פריך, אפויים להזהבה, ריחניים ומענגים עד מאוד.
אני ממש מתאפק לא לכתוב עכשיו את הקלישאות שעולות לי לראש ביחס למנה הזאת, אבל בחיי שהן נכונות. זו באמת מנה שאי אפשר להפסיק לאכול, אני באמת מאוהב בה, ולדעתי ממש בקרוב – גם אתם. קולורבי צלוי הוא עונג צרוף אם תשאלו אותי, וכשמערבבים אותו עם חמאת מיסו מתקבלת מנה מופלאה, לא פחות. הם יוצאים נימוחים, חמאתיים ובעלי ארומה משכרת. למותר לציין כמה קל להכין אותה. היכונו להתמוגג.
לפני כמה חודשים העליתי כאן סדרת מתכונים, טבעוניים כולם, שהכנתי עם תמרה בתי. היו שם מתכונים נהדרים, כאלה שתמרה ואני מכינים לא מעט במהלך השבוע. זהו המתכון האחרון והוא נהדר במיוחד: תבשיל של ירקות שורש וערמונים ביין אדום. חיבתי לערמונים ידועה כבר מזמן ואני שמח שהעברתי אותה גם לתמרה. טבעוניים, וסתם חובבי ירקות, המתכון הזה הוא בשבילכם.
לבצק הזה אין שם רשמי, ולפיכך שמו העממי אצלנו הוא "בצק שמן" (ולא בכדי, כפי שתכף תבינו). אמנם אין לו שם רשמי, אבל יש לו לעומת זאת המון גרסאות שמתפרשות על פני מטבחי הגלובוס השונים, ממטבחי הים התיכון, מטבחי מרכז אסיה ומטבחי המזרח הרחוק. המשותף לכולן היא העובדה שהתהליך כולו נעשה בעזרת זוג ידיים בלבד ובלי אף מכשיר עזר. לא מיקסר, לא מעבד מזון, לא סכין ולא מערוך. רק זוג ידיים וחיבה מסוימת למלאכת יד. גם להכנה הסופית, של מה שלא מכינים ממנו, כל שדרוש הוא מחבת, מעט שמן – ואנחנו מסודרים.
פירה, רבותיי. לכאורה, מה יש עוד לומר עליו? ובכן, בואו נדבר קודם כל על זן תפוחי האדמה. תכלס: הכי קל לקנות בסופר תפוחי אדמה "גורמה" של המותג "דוד משה". הם עושים פירה מצויין. לדקדקנים שביניכם מומלץ לקנות את תפוחי האדמה מזן "ראטה", שהם פשוט מושלמים לפירה (הפירה המפורסם של רובשון עשוי מאלה).
