הביטו כמה הם יפים, המאפים האלה. מהסוג הנהדר שכיף ולא נורא קשה להכין, והתוצאה בכל זאת מרשימה ומענגת מאוד. אנחנו חוזרים אם כן, לבצק, ובעיניי המאפים האלה כיפים במיוחד לשם כך. טכניקת הקיפול הנחמדה שלהם יוצרת לא רק מראה מלבב במיוחד, אלא גם בצק בעל קפלים פריכים במיוחד.
אנחנו בעיצומה של עונת הירקות הירוקים, והו, כמה שאני אוהב אותם. המגוון שלהם עצום והמלאכה רבה. אני הלכתי על נוסח אסייתי, כדרכי, אבל לגמרי אפשר גם להקפיץ אותם בשמן זית ובכל תבלין שאוהבים. וגם עם תרכובת הירקות אפשר לשחק ולהוסיף, למשל, כרוב ניצנים או קישואים. זו מנה קלה בכל המובנים, היא אביבית במובהק והירוק שלה ירוק מאוד.
יש מתכונים שהם קלאסיקות מנצחות. פאי בצל שכזה, למשל, באמת שקשה לטעות איתו. ואיך מוודאים שהוא יוצא באמת מושלם? מקפידים לאפות קודם את הבצק, לא לפני שמורחים אותו בחלמון ביצה. כך מתקבל לנו בצק שנותר פריך גם לאחר ששופכים עליו את המלית, ולא נעשה רופס, חלילה. טעים.
מה דעתכם על המילה "נימוח"? יש אנשים שסולדים ממנה – בעיניי היא נהדרת, ממש כמו המאפה הזה. הו, כמה שהוא נימוח, וכמה שקל להכין אותו. המתיקות של התירס והמרקם הקרמי יוצרים מאפה שקשה לעמוד בפניו.
אני מודה שלמעט קציצות או לביבות תפוחי אדמה וקציצות כרישה, הקשר שלי עם קציצות ירק היה די רופף לאורך השנים הרבות שבמהלכן אני מבשל. דווקא בשנים האחרונות, עם עליית קרנן של הצמחונות והטבעונות שפשו גם בקרב משפחתי ובאי ביתי, הפשלתי שרווליים והריני מכין קציצות\לביבות ירק למכביר. האמת הפשוטה היא שכבר מזמן זה לא רק כדי לסבר את חיכם של אורחיי, אלא כי פשוט התאהבתי בדבר עצמו. קציצות ירק. כאן יש כמה וכמה סוגים, נהדרים כולם, ובסוף גם רטבים שאפשר להגיש לצד הקציצות.
לחמניות שמרים ממולאות – רע זה לא יכול להיות. והפעם, הן ממולאות בתערובת של זיתים, פלפל חריף ומעט עשבי תיבול. תענוג גדול לאכול אותן ככה כמו שהן, בעיקר אם הן עוד מעט חמימות מהאפייה, או להגיש אותן לצד כל ממרח שעולה על הדעת. אז אם יש פה בקהל מי שעדיין מפחד מבצק שמרים, הגיע הזמן להפסיק לפחד.
איזה כיף זה סלט גזר כזה, מתובל וריחני. עם טחינה ליד ופרוסת חלה לניגוב, באמת תענוג. באופן כללי אני מעדיף גזרים מבושלים כשהם שומרים עדיין על מידה רבה של מוצקות ולא נעשים רופסים לגמרי. זה בדיוק מה שקורה בסלט הזה, כאשר אנחנו מבשלים את הגזרים עד ריכוך אבל לא יותר מדי, ואז נותנים להם לשבת עם הרוטב בקערה לפחות שעה לפני ההגשה, שייספג בהם היטב.
בארוחות שישי, כשמגיעה תבנית גדולה של תפוחי אדמה צלויים לשולחן אני מיד מתנפל עליה ומחפש את אלה השחומים והפריכים. מה שיפה במתכון הזה הוא שכל תפוחי האדמה יוצאים כאלה, שזופים וקריספיים, תודות לעובדה שטרם הצלייה בתנור אני משחים אותם על הגז. אין צורך להתנפל, יש מספיק לכולם!
מנה קלילה, טעימה, כיפית (לאכילה ולהכנה) וגם טבעונית למהדרין לפנינו. מי שקצת מכיר אותי בשלב זה יודע כמה אני אוהב רולים וויטנאמיים מדפי אורז, ועל כך יעיד ריבוי הגרסאות שלהם באתר שלי. אליהם מצטרפת, אם כן, הגרסה הזו, החביבה עליי מאוד.
יש מאכלים כאלה שבעיניי, כולם צריכים לדעת להכין. כלומר, שהם כל כך קלים להכנה וכל כך טעימים שפשוט אין סיבה שלא. כזה הוא סלט החצילים הבאמת קל והבאמת נהדר שלשמו התכנסנו היום. אין סיבה שהוא לא יהיה בארסנל המתכונים של כוווולם. הכי כיף למרוח אותו על פרוסה נאה של חלה ולהנות מהטעם השרוף-חרוך הנהדר שמקבל החציל.
אורז מטוגן, חברים. והפעם: הגרסה היפנית, והמעט מטורללת (במובן הכי טוב של המילה). בביס הראשון חשבתי לעצמי: "אני אוכל קטיפה". על המרקם הקטיפתי הזה אחראי המיונז (כן, המיונז) שמוסיפים לאורז לפני הטיגון. קשה לתאר כמה האורז הזה טעים ומענג, אז עדיף לא להכביר במילים. נסו אותו ותיווכחו בעצמכם.
מתחילים כבר להריח את החורף שהוא, אין נאמר, לא העונה החביבה עליי. אבל אם בכל זאת הוא מגיע, אני לא רואה סיבה לא לקבל אותו עם מרק נהדר. כי מרקים אני דווקא אוהב, ומאוד. המרק הזה הוא מקטגוריית הקלים, הקלילים, המהירים והכיפיים להכנה. הוא מושלם כארוחת אמצע-שבוע, עם כוס יין נחמדה לצידו. ולמרות שהוא מרק, הוא לא מהז'אנר הכבד.
