אין מילים בפי, וזה נדיר, להסביר כמה הלביבות האלה טעימות. כל הקלישאות השיווקיות נכונות: ״אי אפשר להפסיק לאכול אותן״, ״מתחסלות בשניות״ והרשימה עוד ארוכה. והאמת? ברור שהן טעימות. מספיק להסתכל על רשימת המצרכים בשביל להבין. אז הפעם מתכון מקטגוריית המושחתים, כי למה לא בעצם?
כשהגשתי לנורי, נכדי המתוק, את המנה הזו, הוא אכל ממנה בתאווה. זאת למרות שהוא לא אוהב חצילים, לטענתו. אני לא אומר זאת, חלילה, כדי לטעון שזו מנה שמסתירה את הטעם החצילי, כי היא ממש לא. מדובר כנראה, במנה שפונה לאוהבי החצילים וגם לאלה שחושבים שהם לא אוהבים אותו. בכל מקרה, זו מנה כיפית ונהדרת במיוחד.
החצילים האלה הם מהמנות שיש להם, לנצח, פינה חמה בלבי. זו מנה איקונית ולא בכדי: מדובר בחצילים במיטבם. כמובן שהחציל הוא ירק מגוון ונהדר בהמון אופני בישול והגשה, אבל יש משהו בעסיסיות שלו במנה הזו, שמושגת תודות לקומבינציית האידוי-טיגון-זיגוג, שהופך אותה למנה שקשה לטעות איתה.
אחרי שבועות רק מתבקש לאכול משהו בריא, לא? הפעם נעשה זאת עם גרגרי חומוס מתובלים-נהדרים שאני נורא אוהב. הם חרפרפים במידה ויהיו מעולים לצד כל מנה שתעלה על דעתכם.
כבר כמה זמן שאני רואה את צורת החיתוך הזו רצה ברשת. אתם מכירים אותי, אני אוהב "מלאכת יד" בבישול, רק תהיתי אם לחיתוך היפהפה הזה יש גם יתרונות מלבד לצורתו המרשימה. והרי מסקנותי: כן, כי השוליים נעשים חרוכים ופריכים מאוד – ויש הרבה שוליים כאלה משום צורת החיתוך. ה"בפנים" לעומת זאת רך ועדין. אם רוצים הכל פריך, אפשר לטגן את השיפוד בשמן עמוק לפני התיבול ורק אז, אחרי הטיגון, לתבל.
כדורי בשר, ירקות ירוקים, רוטב לימוני – אלה דברים שאותי משמחים, ועכשיו – גם אתכם. כדאי להכין אותם בסיר רחב ושטוח, שהכדורים יתפזרו בו באופן אחיד ולא יערמו אלה על אלה. הגישו אותם לצד תלולית נאה של אורז שיספוג היטב את הרוטב, וההנאה מובטחת.
את הפלאפל הזה הגשתי בליל הסדר והוא היה הצלחה מסחררת. ובאופן כללי, אני מאוד אוהב פלאפל ולא רק כשהוא עשוי מחומוס. פה באתר, למשל, יש גם מתכון נהדר לפלאפל כרובית. מדובר, אם כן, במנה נהדרת שבמקרה היא גם טבעונית ונטולת גלוטן, לכל מען דבאי.
איך אני אוהב פטריות, ואיך אני שונא שהן רופסות ומטוגנות יתר-על-המידה. המנה הקיצית, הקלילה, היפה והנהדרת הזו, עושה עימן, וגם עם כל שאר הירקות שבה, חסד גדול. הם נותרים פריכים, חיוניים ויפים, ממש כמו שאני אוהב.
אנחנו בעיצומה של עונת הירקות הירוקים, והו, כמה שאני אוהב אותם. המגוון שלהם עצום והמלאכה רבה. אני הלכתי על נוסח אסייתי, כדרכי, אבל לגמרי אפשר גם להקפיץ אותם בשמן זית ובכל תבלין שאוהבים. וגם עם תרכובת הירקות אפשר לשחק ולהוסיף, למשל, כרוב ניצנים או קישואים. זו מנה קלה בכל המובנים, היא אביבית במובהק והירוק שלה ירוק מאוד.
חצילים, גבינה, פסטו. רע זה לא יכול להיות. החצילונים האלה ממש מבקשים שימלאו אותם, וכמה נחמד ומנחם למלא אותם בתערובת ריחנית ומהבילה של גבינות. ופסטו תמיד טוב שיש במקרר, אז אל תתביישו להכין ממנו כמות כפולה, שיהיה.
מה דעתכם על המילה "נימוח"? יש אנשים שסולדים ממנה – בעיניי היא נהדרת, ממש כמו המאפה הזה. הו, כמה שהוא נימוח, וכמה שקל להכין אותו. המתיקות של התירס והמרקם הקרמי יוצרים מאפה שקשה לעמוד בפניו.
אני מודה שלמעט קציצות או לביבות תפוחי אדמה וקציצות כרישה, הקשר שלי עם קציצות ירק היה די רופף לאורך השנים הרבות שבמהלכן אני מבשל. דווקא בשנים האחרונות, עם עליית קרנן של הצמחונות והטבעונות שפשו גם בקרב משפחתי ובאי ביתי, הפשלתי שרווליים והריני מכין קציצות\לביבות ירק למכביר. האמת הפשוטה היא שכבר מזמן זה לא רק כדי לסבר את חיכם של אורחיי, אלא כי פשוט התאהבתי בדבר עצמו. קציצות ירק. כאן יש כמה וכמה סוגים, נהדרים כולם, ובסוף גם רטבים שאפשר להגיש לצד הקציצות.
