אנחנו שבים לסדרת המנות הטבעוניות שהכנתי עם תמרה בתי, והפעם, בהתאם למזג האוויר: פארו. זהו סוג של חיטה קדומה, שניתן להשיגה בחנויות טבע. מי שלא מוצא, אפשר להשתמש גם בגריסי פנינה, וזה יוצא נהדר לא פחות. אנחנו נכין היום תבשיל-מרקי, חורפי, איטלקי וכה טעים. זו המנה המושלמת ליום קר כזה.
לפני כמה שבועות הקדשתי את המדור שלי ב"שבעה ימים" למתכונים טבעוניים למהדרין שאת כולם בישלתי עם בתי תמרה. תמרה ואני מבשלים יחד כבר שנים, מאז שהיא ילדה. היא נהגה "להסתובב בין הרגליים" במסעדת "תפוח זהב" ולהתבונן בסקרנות על הנעשה סביבה. מבלי ששמתי לב לדבר זמן רב, גידלתי בשלנית מצויינת שמתחזקת בלוג אוכל פופולארי, simply cooking שמו. רבים מכם ביקשתם, כמעט התחננתם, שאעלה את המתכונים גם לאתר. ובכן, ביקשתם – וקיבלתם. ראשון יעלה ויבוא הפלאפל המופלא הזה.
האיטלקים קוראים לה בשם העסיסי "פריטטה", הספרדים מכנים אותה "טורטייה". אני יכול להישבע שמדובר בחביתה. אמנם חביתה משוכללת לגמרי, ונהדרת מאוד, אבל חביתה. מה שבאמת מבדיל בין סתם חביתה לפריטטה הוא קיומו של מרכיב משמעותי – ירק בדרך כלל – שנותן לה את ה"גוף". לפעמים מוסיפים גם גבינה מגורדת, מה שהופך את החביתה הצנועה שלנו למאכל של ממש שעומד בפני עצמו. לא פחות מארבע פריטטות לפנינו, חברים. מדובר בגרסה משודרגת ונהדרת במיוחד של "סתם" ארוחת-ערב-של-אמצע-השבוע.
אז קדימה, בואו נפרטט.
אנחנו ממשיכים, כמתבקש, בקו החורפי, והפעם: מרק ערמונים ופטריות שאני אוהב במיוחד. המתכון שלפנינו מוקדש כל כולו לערמונים אהוביי, החורפיים וה-הו כה טעימים. ואל תתנו לתמונה המפונפנת להטעות אתכם – מדובר במרק קל להכנה. זו מנה מושלמת לסוף שבוע קר שכזה.
המתכון של היום מוקדש כל כולו לירק הנהדר שהוא הכרוב. אני אוהב אותו צלוי כהלכתו, כשהעלים הגדולים שלו מתרככים וסופגים את טעמי התיבול שמשודכים לו. הוא קל להכנה, הוא בריא וכשמכינים אותו היטב, הוא גם כה טעים. אז בואו ניגש לעבודה ונראה מה אפשר לעשות איתו. יש כאן המון אפשרויות, ואף מילה על כרוב ממולא. זה לפעם אחרת.
אוקיי. אז חנוכה בפתחינו ואנחנו אמורים, לפיכך, לבלוס עכשיו כדורי בצק מטוגנים (כלומר ספוגים) בשמן עמוק. אני מצטער לאכזב אתכם חברים, אבל סופגניות לא תהיינה כאן. לא הפעם. נס פח השמן הוא לא תירוץ מספיק טוב מבחינתי. מה שכן, לביבות אני מחבב, ומאוד. הן נהדרות בעיניי כל השנה, ובחנוכה במיוחד. יש כאן בשפע מהן, כולל גרסה אחת מתוקה, ובעיניי, מושלמת.
לפניכם מתכון שמוקדש כולו ללביבות תפוחי אדמה. בבסיסן של כל הלביבות האלה מחית תפוחי אדמה, דומה מאוד לתערובת של ניוקי, שיוצרת לביבות רכות ועסיסיות שאני אוהב מאוד. יש כאן חמישה סוגים, אחד טבעוני, אחד בשרי, אחד מתוק, שיהיה לכו-לם.
היום נכין מנה שאני אוהב מאוד: קונכיות פסטה ממולאות, טעימות-טעימות. הרעיון הבסיסי הוא קונכיות ממולאות באחד המילויים שיובאו בהמשך, מסודרות יפה בתבנית חסינת חום ועליהן רוטב עשיר כלשהו וגבינת פרמזן לסיום. ההנאה מובטחת. הקפידו לקנות את הקונכיות הגדולות, כדי שתוכלו למלא אותן בכמות נאה של מילוי. קדימה, בואו נתחיל.
פטריות, רבותיי. טריות, מאודות, מטוגנות או ממולאות. מוגשות לצד עוף, אורז או סתם מוזהבות בחמאה. משהו מכל אלה מדבר אליכם? מצויין. המתכונים היום יהיו מגוונים ובכולן תתככב הפטריה.
פיסלדייה היא מעין פוקאצ'ה דרום צרפתית נהדרת, שבדרך כלל עשויה מבצק עלים. אנחנו נעשה אותה קצת אחרת, ונהדרת לא פחות, מבצק שמרים תפוח כהלכתו. מה שאני אוהב במאפה היפה הזה, חוץ מאת העובדה שהוא טעים נורא, זה את מראהו. את הפלפלים הקלויים, האנשובי, הבצל והזיתים נשבץ כאבני חן על פני הבצק, והתוצאה? שורו, הביטו וראו. יפה כמו תכשיט.
את המתכון הזה של עגבניות שרי צלויות, אני מכין – באמת באמת – בכל יום שישי. היחס בין כמה שהן טעימות לבין כמה שקל להכין אותן הוא כמעט מביך. השילוב של עגבניות, שמן זית טוב, חומץ בלסמי ועשבי תיבול נחוץ בחיים של כולנו. ודבר נוסף שאני אוהב בעגבניות האלה, מאוד, זה כמות המנות המגוונות הנוספות שאפשר להכין מהן. כזהו המתכון היום, של מנת הבסיס שהיא העגבניות הצלויות, וכל מה שאפשר להכין מהן. הן נשמרות נהדר במקרר ולפיכך אני מכין כמות גדולה מהן. כל בני הבית נהנים מהן אחר כך כל השבוע.
המתכון היום לא שולח אתכם לאפות לחם מאפס. רגע אחרי בישולי החג לא הייתי עושה לכם את זה. אלא, אנחנו נעבוד היום עם לחמים שתקנו בסופר או במאפייה. אפשר ללכת על לחמניות קטנות אישיות לכל סועד, או על כיכר לחם עגולה גדולה. ומה עושים איתם? משתמשים בהם כקערת הגשה נהדרת וטעימה לכשעצמה, וממלאים אותם במילויים עסיסיים שונים. בזמן האפייה הלחמים מתחממים, חלקם החיצוני נעשה פריך יותר וחלקם הפנימי סופג את כל טוב טעמי המילוי שבהם.
