מתכונים

בדרך כלל אני דווקא אוהב להכין בעצמי גם מאכלים שאפשר לקנות בחוץ. זה שאפשר לקנות לחם מצוין, למשל, לא אומר שמדי פעם לא מתחשק לי להכין אחד נהדר בעצמי. כך גם עם טפנד, עם בורקסים והרשימה עוד ארוכה. ביחס לסופגניות לעומת זאת, תחושותיי אחרות. לא במקרה חנוכה הוא "חג הקונדיטוריות", שמתמלאות בסוגים רבים של סופגניות (למותר לציין שאני מעדיף את אלה הפשוטות והקלאסיות על פני המפונפנות. כזה אני, בחור צנוע). אני לא מרגיש צורך, לפיכך, להכין כאלה בעצמי. אז מה כן, אתם שואלים? אני רוצה להכין "סופגניות" שאי אפשר לקנות, ולאלה אקרא "במקום סופגניות". כאלה יהיו המתכונים שיובאו בהמשך. כולם נהדרים, וכולם "במקום סופגניות". יש אפילו אפשרות אחת ללא גלוטן. קדימה, בואו נטגן. 

מנה קלילה, טעימה, כיפית (לאכילה ולהכנה) וגם טבעונית למהדרין לפנינו. מי שקצת מכיר אותי בשלב זה יודע כמה אני אוהב רולים וויטנאמיים מדפי אורז, ועל כך יעיד ריבוי הגרסאות שלהם באתר שלי. אליהם מצטרפת, אם כן, הגרסה הזו, החביבה עליי מאוד.

מדובר בספק-ממתק-ספק-קינוח, ואיך שלא תקראו לו – הוא נפלא. אם ביקרתם בהודו אני מניח שאתם מכירים אותו, ושהתאהבם בו כמוני. כי מה רע, בעצם, בכדורי חלב מטוגנים ומבושלים בסירופ סוכר ריחני? הם עסיסיים, זהובים וספוגים לגמרי בסירופ. בקיצור, טעימים נורא. ואם חושבים על זה, חנוכה ממש מעבר לפינה… בעיניי זו סופגניה נהדרת במיוחד. 

מאפה נהדר לסוף השבוע לפנינו, חברים יקרים. מז'אנר ה"גם יפה וגם טעים להחריד". והאמת, כששומעים ממה הוא מורכב – בצק פילו, פטריות, שמנת, גבינת מוצרלה ועשבי תיבול – מבינים שטעים זה חייב להיות. אז קדימה, בואו נגלגל.

יש מנות שלעולם לא יימאס לי מהן. מרק תירס, למשל, תמיד בא לי טוב. במיוחד בשלב הזה של השנה, כשאנחנו בפתחו של החורף. גם אתם רצים להכין מרק כשאתם מבחינים בסימן ראשון, גם אם קלוש ביותר של חורף? לי מספיק משב רוח קל שבקלים והסיר כבר על האש. אז אם בסירי מרק עסקינן, זה שלשמו התכנסנו היום הוא קלאסיקה אהובה במיוחד. 

חברים, מדובר בתבשיל מושלם. השילוב של הבשר השומני מעט ושל הלימוניות הנהדרת של הרוטב הופך אותו ללא כבד מדי, ובעיקר לטעים נורא. מתבקש להגיש אותו לצד תלולית מהבילה של אורז לבן, כמובן, אבל גם לטבול ברוטב פרוסת חלה זה רעיון לא רע בכלל. 

כשהאמריקאים אומרים Scrambled eggs לזה בדיוק הם מתכוונים: לתערובת של ביצים וחמאה, שמתבשלת באיטיות על אדים עד לקבלת מרקם רך-נימוח. וזה טעים, הו כמה שזה טעים. כמובן שאפשר, את אותה תערובת בדיוק, לטגן ולקשקש על מחבת, כמו שאנחנו מכירים, וגם זה נהדר. אבל מי שמתחשק לו  Scrambled eggs כהלכתו, כל מה שצריך זה קערה חסינת חום. לארוחת בוקר, בראנץ' או ערב, מדובר בעונג גדול במיוחד. 

יש מאכלים כאלה שבעיניי, כולם צריכים לדעת להכין. כלומר, שהם כל כך קלים להכנה וכל כך טעימים שפשוט אין סיבה שלא. כזה הוא סלט החצילים הבאמת קל והבאמת נהדר שלשמו התכנסנו היום. אין סיבה שהוא לא יהיה בארסנל המתכונים של כוווולם. הכי כיף למרוח אותו על פרוסה נאה של חלה ולהנות מהטעם השרוף-חרוך הנהדר שמקבל החציל.

אני מת על עוגיות מלוחות, בין השאר בגלל שאפשר לשחק איתן ולעשות איתן כל מה שעולה על הדעת. הפעם הלכתי על עוגיות קוואקר עם כמות נאה של גבינת פרמז'ן, קימל ורוזמרין, שהולכים ביחד נהדר. כל הבית התמלא ריח משכר של גבינה ועשבי תיבול. תענוג. 

אורז מטוגן, חברים. והפעם: הגרסה היפנית, והמעט מטורללת (במובן הכי טוב של המילה). בביס הראשון חשבתי לעצמי: "אני אוכל קטיפה". על המרקם הקטיפתי הזה אחראי המיונז (כן, המיונז) שמוסיפים לאורז לפני הטיגון. קשה לתאר כמה האורז הזה טעים ומענג, אז עדיף לא להכביר במילים. נסו אותו ותיווכחו בעצמכם. 

מתחילים כבר להריח את החורף שהוא, אין נאמר, לא העונה החביבה עליי. אבל אם בכל זאת הוא מגיע, אני לא רואה סיבה לא לקבל אותו עם מרק נהדר. כי מרקים אני דווקא אוהב, ומאוד. המרק הזה הוא מקטגוריית הקלים, הקלילים, המהירים והכיפיים להכנה. הוא מושלם כארוחת אמצע-שבוע, עם כוס יין נחמדה לצידו. ולמרות שהוא מרק, הוא לא מהז'אנר הכבד.

אני לא יודע אם מישהו בקהל יזדהה עם התכונה הזו שלי, אבל הרבה פעמים אני מבשל ב"שוונג". הייתה לי תקופה שהייתי בשוונג של פלפלים קלויים. וכשאני אומר שוונג אני מתכוון וואחד שוונג, כלומר כל יום במשך שבוע הכנתי פלפלים קלויים. בתקופת התאנים כידוע אני נכנס לשוונג כמעט אובססיבי. ועכשיו? עכשיו אני בשוונג אסייתי במובהק. אחרי ארוחת השישי האסייתית שבישלתי בשבוע שעבר רק נפתחה לי הצ'אקרה ומתחשק לי עוד ועוד אוכל אסייתי. המתכון הזה למשל, הוא אחד החביבים עליי כבר שנים רבות. במסעדת ין יאנג הייתה מנה ממש כזו, שאהבתי מאוד. עכשיו תורכם לאהוב אותה.