אפילו אני, שסך הכל אוהב הגזמות, לא מבין איך אפשר לאכול אותו לארוחת בוקר. מבחינתי הוא קינוח נהדר. בכל מקרה, אני מאוד מחבב את העסק הזה של וופל אמריקאי, למרות שבניגוד לבן דודו הפנקייק הוא דורש מכשיר מיוחד להכנתו. בעיקר אני אוהב את הפריכות הנעימה שמצפה אותו ועוטפת את הרוך המנחם הזה שבפנים. ושיהיה ברור: האופציה המתוקה היא המוכרת והברורה מאליה, אבל אף אחד לא אמר שאי אפשר להכין וופל אמריקאי בגרסה מלוחה, כשמה שיבוא עליו יהיה בהתאם. הנה וופל אמריקאי. גם מתוק, גם מלוח.
חצילים, גבינה, פסטו. רע זה לא יכול להיות. החצילונים האלה ממש מבקשים שימלאו אותם, וכמה נחמד ומנחם למלא אותם בתערובת ריחנית ומהבילה של גבינות. ופסטו תמיד טוב שיש במקרר, אז אל תתביישו להכין ממנו כמות כפולה, שיהיה.
אני נורא אוהב תפוחים מבושלים, בעצם הרבה יותר משאני אוהב אותם בצורתם הטרייה. המתיקות התפוחית והעסיסית שלהם באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר, בעיניי, כשהם מבושלים. גם את השילוב של בשר ותפוחים אני אוהב מאוד, ולפיכך זהו מאפה שתפור בדיוק למידותיי. מה גם שסידור רעפי-התפוחים המוקפד פורט על המיתרים האובססיביים ביותר שלי, אז אם תשאלו אותי מדובר במנה שגם כיף גדול להכין אותה.
מה דעתכם על המילה "נימוח"? יש אנשים שסולדים ממנה – בעיניי היא נהדרת, ממש כמו המאפה הזה. הו, כמה שהוא נימוח, וכמה שקל להכין אותו. המתיקות של התירס והמרקם הקרמי יוצרים מאפה שקשה לעמוד בפניו.
אתמול נורי נכדי האהוב בא לישון אצלי. זו כבר התחלה טובה לסיפור, לא? שאלתי אותו מה הוא רוצה לאכול לארוחת ערב. הוא חשב רגע ואמר: "זיתים". "זיתים?" שאלתי אותו, ואני מודה שקצת הופתעתי מהתשובה. "יודע מה? אין בעיה", אמרתי שוב אחרי כמה שניות וכבר זממתי בדיוק מה אכין לו. עוף עם זיתים, אם כן, לימוני כזה וטעים-טעים. ככה הוא קיבל את הזיתים שהתאווה אליהם (וגם מהעוף הוא אכל בתאווה, אל דאגה). שנינו היינו מבסוטים. תאמינו לי – הכי כיף אצל סבא.
יש לי חתן הולנדי, סיימון שמו. הוא חי בארץ ומאוהב בה מאוד. אנחנו בתמורה מאוהבים בו. ארוחות השישי שלנו, רבות המשתתפים הרעשניים ועמוסות האוכל, הן אחת הסיבות להתאהבות שלו. "אצלנו בהולנד אין ארוחות כאלה" היה אומר בהתפעלות בתחילת הכרותנו. אני כמובן מקפיד שבכל ארוחת יהיה סוג אחד לפחות של תפוח אדמה, שירגיש בבית. הרי ההולנדים צורכים תפוחי אדמה למכביר ונותנים לירק הזה מקום של כבוד במטבח (הלא מאוד מרשים שלהם, בואו נודה באמת).
אני מודה שלמעט קציצות או לביבות תפוחי אדמה וקציצות כרישה, הקשר שלי עם קציצות ירק היה די רופף לאורך השנים הרבות שבמהלכן אני מבשל. דווקא בשנים האחרונות, עם עליית קרנן של הצמחונות והטבעונות שפשו גם בקרב משפחתי ובאי ביתי, הפשלתי שרווליים והריני מכין קציצות\לביבות ירק למכביר. האמת הפשוטה היא שכבר מזמן זה לא רק כדי לסבר את חיכם של אורחיי, אלא כי פשוט התאהבתי בדבר עצמו. קציצות ירק. כאן יש כמה וכמה סוגים, נהדרים כולם, ובסוף גם רטבים שאפשר להגיש לצד הקציצות.
מנות מהסוג הזה אני מוצא את עצמי מכין לא מעט. בין אם באמצע השבוע או כמנת דג בארוחת שישי, אני מת על דגים ומגוון אפשרויות ההגשה שלהם כה גדול. במקרה הזה מדובר בעונג שמאוד קל להשיגו. עשרים דקות ואתם כבר אוכלים.
לחמניות שמרים ממולאות – רע זה לא יכול להיות. והפעם, הן ממולאות בתערובת של זיתים, פלפל חריף ומעט עשבי תיבול. תענוג גדול לאכול אותן ככה כמו שהן, בעיקר אם הן עוד מעט חמימות מהאפייה, או להגיש אותן לצד כל ממרח שעולה על הדעת. אז אם יש פה בקהל מי שעדיין מפחד מבצק שמרים, הגיע הזמן להפסיק לפחד.
אני חובב פטריות גדול, מכל הסוגים והרבה מהן. במאפים, בסלטים, עם אורז, עם פסטה, עם בשר או עם דגים. המנה הבאה יצאה טעימה במיוחד, ועל כך יעיד הסיר הריק שמצאתי במטבח רבע שעה אחרי שסיימתי להכין אותה.
איזה כיף זה סלט גזר כזה, מתובל וריחני. עם טחינה ליד ופרוסת חלה לניגוב, באמת תענוג. באופן כללי אני מעדיף גזרים מבושלים כשהם שומרים עדיין על מידה רבה של מוצקות ולא נעשים רופסים לגמרי. זה בדיוק מה שקורה בסלט הזה, כאשר אנחנו מבשלים את הגזרים עד ריכוך אבל לא יותר מדי, ואז נותנים להם לשבת עם הרוטב בקערה לפחות שעה לפני ההגשה, שייספג בהם היטב.
בארוחות שישי, כשמגיעה תבנית גדולה של תפוחי אדמה צלויים לשולחן אני מיד מתנפל עליה ומחפש את אלה השחומים והפריכים. מה שיפה במתכון הזה הוא שכל תפוחי האדמה יוצאים כאלה, שזופים וקריספיים, תודות לעובדה שטרם הצלייה בתנור אני משחים אותם על הגז. אין צורך להתנפל, יש מספיק לכולם!
