אני נורא אוהב תפוחים מבושלים, בעצם הרבה יותר משאני אוהב אותם בצורתם הטרייה. המתיקות התפוחית והעסיסית שלהם באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר, בעיניי, כשהם מבושלים. גם את השילוב של בשר ותפוחים אני אוהב מאוד, ולפיכך זהו מאפה שתפור בדיוק למידותיי. מה גם שסידור רעפי-התפוחים המוקפד פורט על המיתרים האובססיביים ביותר שלי, אז אם תשאלו אותי מדובר במנה שגם כיף גדול להכין אותה.
מה דעתכם על המילה "נימוח"? יש אנשים שסולדים ממנה – בעיניי היא נהדרת, ממש כמו המאפה הזה. הו, כמה שהוא נימוח, וכמה שקל להכין אותו. המתיקות של התירס והמרקם הקרמי יוצרים מאפה שקשה לעמוד בפניו.
אתמול נורי נכדי האהוב בא לישון אצלי. זו כבר התחלה טובה לסיפור, לא? שאלתי אותו מה הוא רוצה לאכול לארוחת ערב. הוא חשב רגע ואמר: "זיתים". "זיתים?" שאלתי אותו, ואני מודה שקצת הופתעתי מהתשובה. "יודע מה? אין בעיה", אמרתי שוב אחרי כמה שניות וכבר זממתי בדיוק מה אכין לו. עוף עם זיתים, אם כן, לימוני כזה וטעים-טעים. ככה הוא קיבל את הזיתים שהתאווה אליהם (וגם מהעוף הוא אכל בתאווה, אל דאגה). שנינו היינו מבסוטים. תאמינו לי – הכי כיף אצל סבא.
יש לי חתן הולנדי, סיימון שמו. הוא חי בארץ ומאוהב בה מאוד. אנחנו בתמורה מאוהבים בו. ארוחות השישי שלנו, רבות המשתתפים הרעשניים ועמוסות האוכל, הן אחת הסיבות להתאהבות שלו. "אצלנו בהולנד אין ארוחות כאלה" היה אומר בהתפעלות בתחילת הכרותנו. אני כמובן מקפיד שבכל ארוחת יהיה סוג אחד לפחות של תפוח אדמה, שירגיש בבית. הרי ההולנדים צורכים תפוחי אדמה למכביר ונותנים לירק הזה מקום של כבוד במטבח (הלא מאוד מרשים שלהם, בואו נודה באמת).
מנות מהסוג הזה אני מוצא את עצמי מכין לא מעט. בין אם באמצע השבוע או כמנת דג בארוחת שישי, אני מת על דגים ומגוון אפשרויות ההגשה שלהם כה גדול. במקרה הזה מדובר בעונג שמאוד קל להשיגו. עשרים דקות ואתם כבר אוכלים.
אני חובב פטריות גדול, מכל הסוגים והרבה מהן. במאפים, בסלטים, עם אורז, עם פסטה, עם בשר או עם דגים. המנה הבאה יצאה טעימה במיוחד, ועל כך יעיד הסיר הריק שמצאתי במטבח רבע שעה אחרי שסיימתי להכין אותה.
איזה כיף זה סלט גזר כזה, מתובל וריחני. עם טחינה ליד ופרוסת חלה לניגוב, באמת תענוג. באופן כללי אני מעדיף גזרים מבושלים כשהם שומרים עדיין על מידה רבה של מוצקות ולא נעשים רופסים לגמרי. זה בדיוק מה שקורה בסלט הזה, כאשר אנחנו מבשלים את הגזרים עד ריכוך אבל לא יותר מדי, ואז נותנים להם לשבת עם הרוטב בקערה לפחות שעה לפני ההגשה, שייספג בהם היטב.
בארוחות שישי, כשמגיעה תבנית גדולה של תפוחי אדמה צלויים לשולחן אני מיד מתנפל עליה ומחפש את אלה השחומים והפריכים. מה שיפה במתכון הזה הוא שכל תפוחי האדמה יוצאים כאלה, שזופים וקריספיים, תודות לעובדה שטרם הצלייה בתנור אני משחים אותם על הגז. אין צורך להתנפל, יש מספיק לכולם!
בדרך כלל אני דווקא אוהב להכין בעצמי גם מאכלים שאפשר לקנות בחוץ. זה שאפשר לקנות לחם מצוין, למשל, לא אומר שמדי פעם לא מתחשק לי להכין אחד נהדר בעצמי. כך גם עם טפנד, עם בורקסים והרשימה עוד ארוכה. ביחס לסופגניות לעומת זאת, תחושותיי אחרות. לא במקרה חנוכה הוא "חג הקונדיטוריות", שמתמלאות בסוגים רבים של סופגניות (למותר לציין שאני מעדיף את אלה הפשוטות והקלאסיות על פני המפונפנות. כזה אני, בחור צנוע). אני לא מרגיש צורך, לפיכך, להכין כאלה בעצמי. אז מה כן, אתם שואלים? אני רוצה להכין "סופגניות" שאי אפשר לקנות, ולאלה אקרא "במקום סופגניות". כאלה יהיו המתכונים שיובאו בהמשך. כולם נהדרים, וכולם "במקום סופגניות". יש אפילו אפשרות אחת ללא גלוטן. קדימה, בואו נטגן.
מנה קלילה, טעימה, כיפית (לאכילה ולהכנה) וגם טבעונית למהדרין לפנינו. מי שקצת מכיר אותי בשלב זה יודע כמה אני אוהב רולים וויטנאמיים מדפי אורז, ועל כך יעיד ריבוי הגרסאות שלהם באתר שלי. אליהם מצטרפת, אם כן, הגרסה הזו, החביבה עליי מאוד.
יש מנות שלעולם לא יימאס לי מהן. מרק תירס, למשל, תמיד בא לי טוב. במיוחד בשלב הזה של השנה, כשאנחנו בפתחו של החורף. גם אתם רצים להכין מרק כשאתם מבחינים בסימן ראשון, גם אם קלוש ביותר של חורף? לי מספיק משב רוח קל שבקלים והסיר כבר על האש. אז אם בסירי מרק עסקינן, זה שלשמו התכנסנו היום הוא קלאסיקה אהובה במיוחד.
חברים, מדובר בתבשיל מושלם. השילוב של הבשר השומני מעט ושל הלימוניות הנהדרת של הרוטב הופך אותו ללא כבד מדי, ובעיקר לטעים נורא. מתבקש להגיש אותו לצד תלולית מהבילה של אורז לבן, כמובן, אבל גם לטבול ברוטב פרוסת חלה זה רעיון לא רע בכלל.
