יש מישהו שבארוחת השישי שלו חותכים את החלה בסכין כמו בני תרבות, ולא, נניח, מתנפלים עליה ובוצעים ממנה חתיכות? אם בחרתם באופציה ב׳, הלחמניות האלה יתאימו לכם בול. בצעו לכם, אם כן, לחמניה שמנמנה וריחנית שכזו, טבלו אותה בממרח לבחירתכם והתענגו עליה היטב.
המתכון הבא מוקדש לכל אותם המכורים, כמוני, למשמשים. אתם יודעים שאת הנשירים כולם אני אוהב עד מאוד, אבל למשמשים יש לי פינה רכה במיוחד בלב. הפעם בא לי לגאלט אותם היטב, במיוחד לכבוד סוף השבוע.
הביטו כמה הם יפים, המאפים האלה. מהסוג הנהדר שכיף ולא נורא קשה להכין, והתוצאה בכל זאת מרשימה ומענגת מאוד. אנחנו חוזרים אם כן, לבצק, ובעיניי המאפים האלה כיפים במיוחד לשם כך. טכניקת הקיפול הנחמדה שלהם יוצרת לא רק מראה מלבב במיוחד, אלא גם בצק בעל קפלים פריכים במיוחד.
התכנסנו היום לשם מאפה ים-תיכוני שכזה. מסורתית, מדובר במאפים שטוחים, בחלקם עם טופינג כזה או אחר (ע"ע לחמאעג'ון, למשל). המאפה הנאה שלנו הוא גרסה אחרת לאחיו השטוחים, גם הוא עם סממנים מובהקים של הים התיכון: עגבניות, זיתים וגבינת פטה. לכבוד השרב המשונה הזה שפקד אותנו, אציין גם שזה מאפה קל, קיצי ורענן. וטעים מאוד-מאוד.
מה דעתכם על המילה "נימוח"? יש אנשים שסולדים ממנה – בעיניי היא נהדרת, ממש כמו המאפה הזה. הו, כמה שהוא נימוח, וכמה שקל להכין אותו. המתיקות של התירס והמרקם הקרמי יוצרים מאפה שקשה לעמוד בפניו.
לחמניות שמרים ממולאות – רע זה לא יכול להיות. והפעם, הן ממולאות בתערובת של זיתים, פלפל חריף ומעט עשבי תיבול. תענוג גדול לאכול אותן ככה כמו שהן, בעיקר אם הן עוד מעט חמימות מהאפייה, או להגיש אותן לצד כל ממרח שעולה על הדעת. אז אם יש פה בקהל מי שעדיין מפחד מבצק שמרים, הגיע הזמן להפסיק לפחד.
בדרך כלל אני דווקא אוהב להכין בעצמי גם מאכלים שאפשר לקנות בחוץ. זה שאפשר לקנות לחם מצוין, למשל, לא אומר שמדי פעם לא מתחשק לי להכין אחד נהדר בעצמי. כך גם עם טפנד, עם בורקסים והרשימה עוד ארוכה. ביחס לסופגניות לעומת זאת, תחושותיי אחרות. לא במקרה חנוכה הוא "חג הקונדיטוריות", שמתמלאות בסוגים רבים של סופגניות (למותר לציין שאני מעדיף את אלה הפשוטות והקלאסיות על פני המפונפנות. כזה אני, בחור צנוע). אני לא מרגיש צורך, לפיכך, להכין כאלה בעצמי. אז מה כן, אתם שואלים? אני רוצה להכין "סופגניות" שאי אפשר לקנות, ולאלה אקרא "במקום סופגניות". כאלה יהיו המתכונים שיובאו בהמשך. כולם נהדרים, וכולם "במקום סופגניות". יש אפילו אפשרות אחת ללא גלוטן. קדימה, בואו נטגן.
אני מת על עוגיות מלוחות, בין השאר בגלל שאפשר לשחק איתן ולעשות איתן כל מה שעולה על הדעת. הפעם הלכתי על עוגיות קוואקר עם כמות נאה של גבינת פרמז'ן, קימל ורוזמרין, שהולכים ביחד נהדר. כל הבית התמלא ריח משכר של גבינה ועשבי תיבול. תענוג.
בואו נקרא לילד בשמו: מדובר בעוגיית החמאה האולטימטיבית. "שורטברד" הוא שמו של הפלא הזה, הסקוטי במקור. בבסיסו של עניין הן מכילות חמאה (והרבה ממנה), קמח, סוכר – וזהו! למעט התבלינים שאפשר להוסיף לכל העסק מדובר בפשטות אלגנטית ומקסימה במיוחד. בעיניי הן לא פחות מפלא, בעיקר תודות למרקם המתפורר בפה כמו חול (בקטע טוב, כן?). ואלוהים, כמה שזו עוגיית הקפה המושלמת. אפילו לא צריך לטבול אותה בקפה לצורך השידוך: ביס קטן מהשורטברד, לגימת קפה והעונג מובטח לכם במלואו. הן נהדרות – לארוחה מפסקת, ובכלל. נתחיל בגרסה הקלאסית, ואחריה כמה גרסאות כיסוי לא רעות בכלל.
לחמים שטוחים למיניהם הם דבר נהדר. ראשית, אין צורך במכשירי בישול או אפיה להכנתם. שנית, הם מגוונים ביותר ואכן, מטבחי אגן הים התיכון מלאים בהם. הקטגוריה הזו מחולקת לשניים: לחמים שטוחים שתפקידם ללוות את הארוחה בדרך כזו או אחרת, או להשתדך למזון אחר ליצרית ארוחה, כמו הפיתה למשל. ויש את אלה שמגיעים כבר עם השידוך "בילט אין". כזהו הלחמאעג'ון התורכי (ויש הטוענים שמקורו אצל הארמנים). מדובר כידוע בבצק שטוח ודק, שוליו חרוכים ופריכים ועליו מרוחה שכבה דקה של בשר מתובל. הם נאפים זמן קצר בחום גבוה עד שהם כמו מתאחדים והופכים לגוף אחד בו קשה להפריד בין הבצק לתערובת הבשר שמעליו. בקיצור – ת ע נ ו ג.
פעם קראנו להן "נשיקות". היינו קונים אותן במכולת, והן היו צבועות צבעי פסטל – ורוד, תכלת וצהוב. לפעמים הן היו בזוקות סוכריות קטנות וצבעוניות. מדובר כמובן במרנג: אותו קצף ביצים אוורירי ומתוק, אפוי בחום נמוך עד שהוא מתייצב, מתקשה ונעשה פריך, ואוורירי מאוד. זה שתכינו לבד בבית יהיה כמובן טוב בהרבה מזה התעשייתי של ילדותנו, בעיקר כי הוא יהיה אוורירי בהרבה, נוקשה פחות (אני אוהב את אלה שנשארים טיפה רכים בחלקם המרכזי). ובעיקר, היום אנחנו יכולים לשדך למרנג עצמו מיני תוספות שהופכים אותו לקינוח של ממש. בונוס: הוא קינוח אידאלי למי שנמנעים מגלוטן.
מתכון "מודולרי" נוסף לפנינו, כלומר, מתכון בסיסי שלאחריו תגענה אפשרויות הגשה שונות ומגוונות. והפעם – לחמים שטוחים עם תוספות. טופינגז, איף יו וויל. ברבים ממטבחי העולם מגישים אותם בגרסאות שונות (והפיצה היא ממש לא היחידה), והם כיפים וטעימים נורא בכל גרסה. אז נתחיל ממתכון בסיסי לבצק שכזה, ולאחריו כמה גרסאות שאני אוהב במיוחד.
