עוגת תפוחים איטלקית קלה ונהדרת

אוקיי, תהרגו אותי, אבל את התפוחים שלי אני מעדיף מבושלים\צלויים\אפויים. תפוחים, מסתבר, שייכים לקבוצה קטנה של פירות וירקות – נחמדים ככל שיהיו – שאחרי בישול עוברים מטמורפוזה וחל בהם קסם של ממש. זה כאילו יוצאת התפוחיות שלהם בזמן הבישול, ואני ממש משתגע על זה. 

בקטגוריית עוגות הפרי, עוגות התפוחים על שלל סוגיהן הן ללא ספק האהובות עליי ביותר. כאן באתר כבר יש כמה קינוחי תפוחים נהדרים (פאי, מאפה בצק עלים, שושני תפוחים) ואליהם מצטרפת היום העוגה האיטלקית המקסימה הזו. היא קלה להכנה והיא טעימה נורא. 

עוגת קפה בחושה משגעת

עוגה בחושה טובה היא דבר שאני אוהב מאוד. גם טעמים טובים של קפה הם דבר שאני מחבב במיוחד. עוגת קפה בחושה, לפיכך, היא בול בשבילי, ולדעתי גם בול בשבילכם. כבכל עוגה בחושה, הסוד טמון בשלב האחרון. את הקמח מוסיפים בסוף לערבול קצר ביותר, רק שייטמע בתערובת. את ערבוב הקמח אפשר אפילו לעשות ידנית, עם לקקן או כפ גדולה. כך מובטח מרקם עוגתי רך ונהדר. אז מי שרוצה עוגה פשוטה, מרשימה והו כה טעימה לסוף השבוע שיגיד אני.

עוגיות גבינה מלוחות: הגרסה ההונגרית

עוגיות מלוחות הן דבר שקיים ברבים ממטבחי העולם. אם תשאלו לדעתי – הגרסה ההונגרית, "פוגאצ'ו", עולה על כולן. מדובר בעוגיות חמאה חינניות במיוחד, ולא רק שטעמן משגע, אלא גם מרקמן. בנגיסה הראשונה מתברר שהעוגיה הזו עשויה שכבות דקיקות של בצק חמאתי, וביניהן ניחוח משכר של חמאה וגבינה גם יחד. וגם גרגירי קימל יש כאן. הו, כמה שאני אוהב אתכם, גרגירים קטנים וטעימים שכמוכם. כמו תמיד לקחתי לעצמי חירות לייצר פרשנויות מגוונות לעוגיה המקסימה הזו. נתחיל, כרגיל, במתכון הבסיסי, ולאחריו תגענה גרסאות כיסוי (זיתים, עגבניות מיובשות, עשבי תיבול, כי למה לא בעצם?).

עוגת שוקולד עשירה במיוחד

יום העוגה שמח לכולם! לא באמת חשבתם שאני אקפח את אוהבי השוקולד, נכון?

מתכון עוגה נוסף ונהדר לפנינו, והפעם: עוגת שוקולד עשירה ומפנקת במיוחד… אני אומר זאת לא פעם וזה נכון. בשנים האחרונות התאווה שלי לשוקולד פוחתת באופן ניכר. צריך מנה שוקולדית טובה במיוחד כדי לפתות אותי ולגרום לי להנות ממנה על אמת. העוגה הזו לגמרי עונה על הקטגוריה הזו. היא כה עשירה, כה עסיסית וכה מפנקת. תענוג גדול. ושיהיה ברור. העוגה הזו, כשמה כן היא: עשירה במיוחד. דהיינו, שוקולדית מאוד ונימוחה-נימוחה.

עוגת מוס לימון ללא אפייה

העם אמר את דבר: בחרתם בעוגת לימון, והאמת, מה זה בצדק. זו לא סתם עוגה, אלא עוגת שלוש שכבות, כל אחת יותר מענגת מהשנייה: שכבת פירורים קלאסית, שכבה שניה ועבה של מוס לימון אוורירי ונימוח להפליא, ולבסוף, כמובן שכבה דקה של ה"למון קרד" ידידנו הבריטי, שאותו אני מלמד להכין, והוא הברקה מפתיעה ביותר. 

רולדה שוקולד ואספרסו, ולא בגלל הנוסטלגיה

ובכן, רולדה. ביסודי אני די מתעב גילויים רגשניים של נוסטלגיה, וגם על המילה "רטרו" אני לא משתגע. באופן כללי אני מעדיף להסתכל קדימה. אבל את הרולדה חביבתי אני מבקש להשיב פה רגע אל קדמת הבמה, מהטעם הפשוט שאני חושב שהיא נפלה אל תהום הנשייה שלא בצדק. בכלל, אני די מחבב קינוחים בניחוח אוסטרו-הנוגרי חגיגי. הרולדה הזו, בטעמים נפלאים של שוקולד וקפה, תשתלב נהדר בארוחות השבת שלכם.

פוקאצ'ה עם בצל, פלפלים קלויים ואנשובי: מעין פיסלדייה דרום צרפתי

פיסלדייה היא מעין פוקאצ'ה דרום צרפתית נהדרת, שבדרך כלל עשויה מבצק עלים. אנחנו נעשה אותה קצת אחרת, ונהדרת לא פחות, מבצק שמרים תפוח כהלכתו. מה שאני אוהב במאפה היפה הזה, חוץ מאת העובדה שהוא טעים נורא, זה את מראהו. את הפלפלים הקלויים, האנשובי, הבצל והזיתים נשבץ כאבני חן על פני הבצק, והתוצאה? שורו, הביטו וראו. יפה כמו תכשיט. 

פאי תפוחים הולנדי כמו שתמרה הכינה לסיימון

המתכון הבא הוא בהשראתה של בתי תמרה, שאפתה יום אחד פאי תפוחים הולנדי משגע לסיימון אהובה (ואחרי שהאשימה אותי לא מזמן שאני מעתיק ממנה מתכונים ואפילו לא נותן לה קרדיט, אני ממהר להודיע פה חגיגית מאיפה בדיוק הגיעה ההשראה). זה פאי נהדר, עשיר וכל כך יפה, לעזאזל. קדימה, לאפות.

פוקאצ'ה תאנים שגורפת מחמאות

את הפוקאצ'ה הזו אני מכין כמעט בכל יום שישי, שבו אני מארח בדרך כלל כעשרים איש לארוחת ערב. הכי אני אוהב להכין אותה עם תאנים, אבל אפשר בהחלט להחליף אותן בכל תוספת שאוהבים: בצל, קישואים, זיתים, פלפלים קלויים והרשימה עוד ארוכה. היא תפוחה, אוורירית וטעימה ביותר. ובעיקר, וזה אולי הכי חשוב, היא גורפת מחמאות ממש כמו שאני אוהב. לא משנה לצד מה תגישו אותה, היא תחמיא באופן נהדר לכל רוטב או סלט שתטבלו אותה בתוכו.

בראוניז שוקולד מופלאים ורכים במיוחד

בראוניז, רבותיי (במיוחד ליום האהבה הבא עלינו לטובה): מה בעצם ההבדל בינם לבין עוגת שוקולד, מלבד הצורה? המתכון הזה יענה על השאלה הזו בדיוק. התורה שלי כשזה מגיע לבראוניז היא פשוטה למדי: הם חייבים להיות רכים (מאוד!), נימוחים ועסיסיים להחריד. לפיכך – ויש מי שיתרעמו על כך – אני אוסר על שימוש באגוזים בבראוניז (נימוחים כבר אמרתי). אז אם כל העניין הזה של בראוניז שנמסים בפה מעצמם נשמע לכם, הגעתם למקום הנכון. ויש פה עוד שני מתכוני שוקולד. אם כבר, אז כבר.

Close
Close