יש לי חתן הולנדי, סיימון שמו. הוא חי בארץ ומאוהב בה מאוד. אנחנו בתמורה מאוהבים בו. ארוחות השישי שלנו, רבות המשתתפים הרעשניים ועמוסות האוכל, הן אחת הסיבות להתאהבות שלו. "אצלנו בהולנד אין ארוחות כאלה" היה אומר בהתפעלות בתחילת הכרותנו. אני כמובן מקפיד שבכל ארוחת יהיה סוג אחד לפחות של תפוח אדמה, שירגיש בבית. הרי ההולנדים צורכים תפוחי אדמה למכביר ונותנים לירק הזה מקום של כבוד במטבח (הלא מאוד מרשים שלהם, בואו נודה באמת).
בדרך כלל אני דווקא אוהב להכין בעצמי גם מאכלים שאפשר לקנות בחוץ. זה שאפשר לקנות לחם מצוין, למשל, לא אומר שמדי פעם לא מתחשק לי להכין אחד נהדר בעצמי. כך גם עם טפנד, עם בורקסים והרשימה עוד ארוכה. ביחס לסופגניות לעומת זאת, תחושותיי אחרות. לא במקרה חנוכה הוא "חג הקונדיטוריות", שמתמלאות בסוגים רבים של סופגניות (למותר לציין שאני מעדיף את אלה הפשוטות והקלאסיות על פני המפונפנות. כזה אני, בחור צנוע). אני לא מרגיש צורך, לפיכך, להכין כאלה בעצמי. אז מה כן, אתם שואלים? אני רוצה להכין "סופגניות" שאי אפשר לקנות, ולאלה אקרא "במקום סופגניות". כאלה יהיו המתכונים שיובאו בהמשך. כולם נהדרים, וכולם "במקום סופגניות". יש אפילו אפשרות אחת ללא גלוטן. קדימה, בואו נטגן.
מדובר בספק-ממתק-ספק-קינוח, ואיך שלא תקראו לו – הוא נפלא. אם ביקרתם בהודו אני מניח שאתם מכירים אותו, ושהתאהבם בו כמוני. כי מה רע, בעצם, בכדורי חלב מטוגנים ומבושלים בסירופ סוכר ריחני? הם עסיסיים, זהובים וספוגים לגמרי בסירופ. בקיצור, טעימים נורא. ואם חושבים על זה, חנוכה ממש מעבר לפינה… בעיניי זו סופגניה נהדרת במיוחד.
מאפה נהדר לסוף השבוע לפנינו, חברים יקרים. מז'אנר ה"גם יפה וגם טעים להחריד". והאמת, כששומעים ממה הוא מורכב – בצק פילו, פטריות, שמנת, גבינת מוצרלה ועשבי תיבול – מבינים שטעים זה חייב להיות. אז קדימה, בואו נגלגל.
חברים, מדובר בתבשיל מושלם. השילוב של הבשר השומני מעט ושל הלימוניות הנהדרת של הרוטב הופך אותו ללא כבד מדי, ובעיקר לטעים נורא. מתבקש להגיש אותו לצד תלולית מהבילה של אורז לבן, כמובן, אבל גם לטבול ברוטב פרוסת חלה זה רעיון לא רע בכלל.
"אחרי החגים" כבר כאן, אבל זה לא אומר שחייבים להפסיק לבשל. את המאפה הזה הכנתי כבר לפני כמה שבועות עם יולי נכדי הממתק, וכל כך נהננו שמהר צילמתי גרסה גם בשבילכם. המילוי שלו – של כרישה, פטריות ושמנת – כל כך טעים שכמעט מתחשק לאכול אותו ככה, עם כף. מזל שהתאפקתי כי כשהוא נכנס לתוך שכבות פריכות של בצק פילו העונג כפול ומכופל.
צר לי לאכזב אתכם, אבל אני לא למדתי לבשל לא מאמא ולא מסבתא שלי, ושתיהן היו בשלניות מעולות. אמא שלי לא הרשתה לנו להיכנס למטבח שלא "נסתובב לה בין הרגליים". היא החזיקה באג'נדה ברורה שמקומם של גברים אינו במטבח למרות שהיו לה ארבעה בנים ואף לא בת אחת. אמנם לא למדתי מאמא שלי לבשל, אבל את מאכליה אני זוכר היטב. היא הייתה אלופת הממולאים. היא אהבה למלא פירות, יבשים וטריים. חבושים ממולאים, תפוחי עץ ממולאים, משמשים ממולאים ותאנים ממולאות. עד היום, כמעט בכל ארוחה חגיגית שאני מכין תמצא על השולחן מנה כזו אחרת של ממולאים. אהבתי הגדולה לבישול עם פירות מצטלבת מצוין עם פירות ממולאים. הנה כמה.
בואו נקרא לילד בשמו: מדובר בעוגיית החמאה האולטימטיבית. "שורטברד" הוא שמו של הפלא הזה, הסקוטי במקור. בבסיסו של עניין הן מכילות חמאה (והרבה ממנה), קמח, סוכר – וזהו! למעט התבלינים שאפשר להוסיף לכל העסק מדובר בפשטות אלגנטית ומקסימה במיוחד. בעיניי הן לא פחות מפלא, בעיקר תודות למרקם המתפורר בפה כמו חול (בקטע טוב, כן?). ואלוהים, כמה שזו עוגיית הקפה המושלמת. אפילו לא צריך לטבול אותה בקפה לצורך השידוך: ביס קטן מהשורטברד, לגימת קפה והעונג מובטח לכם במלואו. הן נהדרות – לארוחה מפסקת, ובכלל. נתחיל בגרסה הקלאסית, ואחריה כמה גרסאות כיסוי לא רעות בכלל.
הכנתי את המנה הנהדרת הזו לפני כמה שבועות והיא התקבלה בתשואות לשולחן. דגים הם רכיב מרכזי אצלנו בבית והמנה הספציפית הזו ענתה על כמה קטגוריות חשובות: היא חגיגית ויפה, אין בה גלוטן ובעיקר היא טעימה מאוד-מאוד. היא תהיה נהדרת על שולחן החג שלכם, ותשמחו לשמוע שלא צריך לעבוד קשה מדי בשביל להכין אותה.
ראש השנה מתקרב אלינו בצעדי ענק (איזה כיף). על שולחן החג או השישי שלי תמיד יש עגבניות צלויות כאלה או אחרות. אני מת עליהן בכל צורה, על העסיסיות הנימוחה-מתקתקה הזו שיוצאת מהן בצלייה וממש מתחננת שיטבלו בהן פרוסה נאה של חלה. כאלה הן העגבניות האלה, מנה (טבעונית ונטולת גלוטן, אגב) שהיא קלאס באפס מאמץ.
היום נעסוק אך ורק בתפוחי אדמה. מי שחפצה נפשו בדרכים לגוון ולרענן קצת את דרכי ההכנה של תפוחי האדמה שלו – הגיע למקום הנכון. יש כאן גרסה פשוטה, קלה ונהדרת לתפוחי אדמה צלויים (שהם במקרה גם אחת המנות הפופולריות בבית משפחת אהרוני). גם תפוחי אדמה בחמאת מיסו, דומים מאוד לקולורבי הצלוי בחמאת מיסו שעלו כאן לא מזמן תוכלו למצוא כאן. ובעיקר, וזו אולי גולת הכותרת: תפוחי אדמה צלויים עם ציפוי פריך, אפויים להזהבה, ריחניים ומענגים עד מאוד.
מתכון חגיגי, יפה ומענג מאוד לפנינו. הוא מסוג המתכונים המרשימים שבעצם לא כל כך קשה להכין אותם, והאמת שגם ממש כיף. השילוב האלמותי של מנגולד עם גבינות ובצק פילו פריך ו"פלייקי" לא יאבד מקסמו לעולם, ולנו נותר רק להינות ממנו. זו מנה שתהיה נהדרת ב"סתם" ארוחת שישי או על שולחן החג שלכם (החגים מתקרבים אלינו…).
