טאקוס קלים וכיפים בכמה גרסאות

בארוחת השישי האחרונה בבית משפחת אהרוני הודעתי חגיגית ש"היום יש ארוחה קיצית וקלילה". הכנתי לפיכך שלל מנות בדיוק כאלה – קלילות, רעננות, כיפיות, ורובן גם קלות למדי להכנה. כזו היא המנה החיננית שלפנינו – טאקוס. היום כבר אפשר לקנות אותם, ארוזים, פריכים ומוכנים לאכילה, והם עשויים כולם על טהרת קמת התירס. צליאקים – זה המתכון בשבילכם. כל שנותר לנו הוא למלא אותם ולהנות. 

רולים ווייטנאמיים מנייר אורז

פעם נסעתי לכבר קטן בווייטנאם שתושביו התמחו בהכנת עלי בצק אורז. התהליך הילך עליי קסם, וזאת למרות שראיתי כבר דבר או שניים במסעותיי בעולם. בחזית אחד הבתים, בחדר קטן שבו רק חלון אחד שדרכו בצבצה אלומת אור, ישבה אישה קטנה על כסא נמוך והכינה דפי אורז. במצקת (עשויה קליפת קוקוס חצויה) היא לקחה בלילה רכה, עשויה קמח אורז ומים בלבד, וזלפה על בד שאותו היא הורידה מיד לסיר עם מים רותחים. העלה הדקיק התאדה ובושל, וכך היא חזרה על הפעולה שוב ושוב, לנגד עיניי המשתאות. היום, כידוע, אפשר לקנות את עיגולי בצק האורז הדקיקים מיובשים כמעט בכל סופר. השימוש בהם הוא פשוט וקל, והרי לכם כמה מתכונים של רולים נהדרים, חמים או קרים, בשריים או טבעוניים למהדרין.

לחמניות באו עם עוף קריספי

תראו לי חתונה, או כל ארוע רב משתתפים אחר, שאין בתפריט שלו מנה של "באן מאודה עם…" (בדרך כלל "בשר מפורק"). מדהים איך המנה הזו חדרה אל לב המיינסטרים, ולא רק בארץ (אם כי אנחנו בהחלט מצטיינים בזה). לא פחות מעניין הוא הגלגול שלה ממקורה הסיני. הבאו (זה השם הסיני. "באן" זה התרגום האנגלי שמשמעו "לחמניה") מופיע במקור בשתי גרסאות פופולריות. הראשונה היא הגרסה הטבעית, כמו שהיא, כלומר לחמניה מאודה שמשמשת אצל הסינים בפשטות כלחם. בגרסה השניה ממלאים אותן מראש, עוד בשלב שמדובר בבצק, סוגרים את הבצק סביב המילוי ורק אז מאדים. לקח יותר מאלף שנה עד ששף ניו יורקי ידוע (דוד צ'אנג) עשה בהן את הדבר המתבקש ופשוט חצה אותן לשניים. כך הגיע לעולם כריך הבאו והשאר, כמאמר הקלישאה – היסטוריה. אנחנו נכין כאן שני סוגים: האחד ממולא בעוף קריספי והשני צמחוני, ממולא בחציל. 

חמין מקרון פשוט ונהדר

מדובר בחמין פשוט יחסית וקל להכנה. ולא שמדובר חלילה במאכל "קליל", אבל הוא בהחלט קל בהרבה משלל החמינים המקובלים, שלי באופן אישי גורמים לשקוע בתרדמה דובית של כמה שעות טובות. והוא טעים לא פחות מהם. זה חמין ירושלמי ביסודו והוא באמת טעים במיוחד וקל מהרגיל. הוא מורכב בפשטות מאטריות, שוקיים של עוף, תפוחי אדמה ומעט מאד תבלינים. התוצאה מרהיבה ואני לא מתכוון רק למראה – ראו את התמונה – אלא גם לטעם. החלק החיצוני של האטריות יוצא פריך וקשיח. בפנים הן רכות כפשטידה, והן שחומות ומקורמלות קמעה. פירורי הלחם שמערבבים אל האטריות רק מוסיפים סוג של קראנץ' קטן וחמוד לכל העסק. תפוחי האדמה- הו, תפוחי האדמה – הם בעיניי גולת הכותרת של התבשיל הזה: הם שחומים עד כלות, רכים, נימוחים, מבריקים משומן וטעימים פחד. גם העוף מתרכך, נופל מהעצם ונשאר עסיסי מאד בבישול הארוך שעבר עליו. כל העסק הוא "חמיני" לחלוטין ועם זאת שונה לגמרי.

כרעיים צלויות עם גזרים וסלקים ברוטב רימונים: מנת חג קלה ונהדרת

הו, תקופת החגים האהובה. מה לא עשינו בשבילך. עבדנו בפרך? עבדנו. אכלנו, שלא לומר זללנו? בהחלט. אולי קצת עלינו במשקל? אלה כבר שאלות של בין אדם למשקלו, ולא נחטט. ובכן, תקופת חגים אהובה. הגענו אל מחציתך ונדמה לי, אם כן, שהגיע הזמן למנה חגיגית וטעימה שלא עובדים בשבילה יותר מדי קשה. המנה הזו תהיה נהדרת להגשה בארוחת סוכות, לצד תלולית נאה של אורז או חתיכה של פוקאצ'ה נהדרת, נניח. האורחים שלכם יהיו מאושרים. 

כבד קצוץ בנוסח מרכז אירופה

אתם יכולים לדמיין משהו טוב יותר, עסיסי יותר ובעיקר טעים יותר מפרוסה נאה של לחם טרי שעליה כבד קצוץ שהכנתם בעצמכם? אני לא. הקפידו לקצוץ את הכבד בסכין ולשמור על מרקם גס יחסית (כמו במתכון הזה), והתוצאה לא תאכזב אתכם, אני מבטיח.

שפצלי (בצקניות)

שמו של המאכל הקטן והטעים הזה הוא "נוקרלי" או "שפצלי", תלוי באזור הגאוגרפי שבו מכינים אותו. מדובר בבצקניות זעירות, נימוחות ועסיסיות שפשטות ההכנה וחומרי הגלם הבסיסיים שמהן הן עשויות, עומדים ביחס הפוך לתוצאה הנהדרת והיפהפייה שלהן. כרגיל, אני נותן מתכון בסיסי לבצקניות, ולאחריו מספר גרסאות ואפשרויות הגשה.

כדורי עוף קיפודיים (סוג של כופתה בראנג'י)

את כדורי העוף הקיפודיים האלה אני אוהב נורא. הם עסיסיים, לימוניים מלאים עשבי תיבול ובעיקר טעימים נורא. מי שמכין אותם צריך להבטיח: לא להתפתות לפתוח את הסיר לפני תום 45 דקות הבישול. להתאפק יפה יפה והתוצאה תהיה משתלמת, אני מבטיח. 

Close
Close