הרוטב הזה, בעצם, מתאים לכל כך הרבה דברים. ממש לא רק לפרגיות. גם עם פילה דג, למשל, הוא יעבוד נהדר. גם במחבת, גם בתנור. במקרה הזה אנחנו רוצים, בעיקר, לטגן היטב את הפרגיות שתהיינה פריכות, להפוך אותן, ואז לזגג אותן בחום גבוה ברוטב (מזמן לא אמרתי "לזגג"). בסרטון שבעמוד האינסטגרם שלי אפשר לראות איך טיגנתי את הפרגיות שלי, עם מחבת נוספת מלמעלה שהייתה על תקן משקולת. יצא נהדר.
אנחנו בעיצומה של עונת הירקות הירוקים, והו, כמה שאני אוהב אותם. המגוון שלהם עצום והמלאכה רבה. אני הלכתי על נוסח אסייתי, כדרכי, אבל לגמרי אפשר גם להקפיץ אותם בשמן זית ובכל תבלין שאוהבים. וגם עם תרכובת הירקות אפשר לשחק ולהוסיף, למשל, כרוב ניצנים או קישואים. זו מנה קלה בכל המובנים, היא אביבית במובהק והירוק שלה ירוק מאוד.
התכנסנו היום לשם מאפה ים-תיכוני שכזה. מסורתית, מדובר במאפים שטוחים, בחלקם עם טופינג כזה או אחר (ע"ע לחמאעג'ון, למשל). המאפה הנאה שלנו הוא גרסה אחרת לאחיו השטוחים, גם הוא עם סממנים מובהקים של הים התיכון: עגבניות, זיתים וגבינת פטה. לכבוד השרב המשונה הזה שפקד אותנו, אציין גם שזה מאפה קל, קיצי ורענן. וטעים מאוד-מאוד.
המנה הזו היא דוגמה מצוינת לפשטות הנהדרת של מה שאנחנו מכנים "מוקפץ". צריך רק לשמור על יחס נכון בין טמפרטורה (גבוהה מאוד) לבין זמן בישול (קצר מאוד). רק אז נקבל את הפריכות והעסיסיות הנדרשות, גם של העוף וגם של הפלפלים (הביטו בתמונה, רואים את זה!). אז ברבע שעה של הכנות ובחמש דקות של הקפצה, יש לכם מנה מעולה במיוחד.
חצילים, גבינה, פסטו. רע זה לא יכול להיות. החצילונים האלה ממש מבקשים שימלאו אותם, וכמה נחמד ומנחם למלא אותם בתערובת ריחנית ומהבילה של גבינות. ופסטו תמיד טוב שיש במקרר, אז אל תתביישו להכין ממנו כמות כפולה, שיהיה.
מה דעתכם על המילה "נימוח"? יש אנשים שסולדים ממנה – בעיניי היא נהדרת, ממש כמו המאפה הזה. הו, כמה שהוא נימוח, וכמה שקל להכין אותו. המתיקות של התירס והמרקם הקרמי יוצרים מאפה שקשה לעמוד בפניו.
מנות מהסוג הזה אני מוצא את עצמי מכין לא מעט. בין אם באמצע השבוע או כמנת דג בארוחת שישי, אני מת על דגים ומגוון אפשרויות ההגשה שלהם כה גדול. במקרה הזה מדובר בעונג שמאוד קל להשיגו. עשרים דקות ואתם כבר אוכלים.
בארוחות שישי, כשמגיעה תבנית גדולה של תפוחי אדמה צלויים לשולחן אני מיד מתנפל עליה ומחפש את אלה השחומים והפריכים. מה שיפה במתכון הזה הוא שכל תפוחי האדמה יוצאים כאלה, שזופים וקריספיים, תודות לעובדה שטרם הצלייה בתנור אני משחים אותם על הגז. אין צורך להתנפל, יש מספיק לכולם!
יש מאכלים כאלה שבעיניי, כולם צריכים לדעת להכין. כלומר, שהם כל כך קלים להכנה וכל כך טעימים שפשוט אין סיבה שלא. כזה הוא סלט החצילים הבאמת קל והבאמת נהדר שלשמו התכנסנו היום. אין סיבה שהוא לא יהיה בארסנל המתכונים של כוווולם. הכי כיף למרוח אותו על פרוסה נאה של חלה ולהנות מהטעם השרוף-חרוך הנהדר שמקבל החציל.
מתחילים כבר להריח את החורף שהוא, אין נאמר, לא העונה החביבה עליי. אבל אם בכל זאת הוא מגיע, אני לא רואה סיבה לא לקבל אותו עם מרק נהדר. כי מרקים אני דווקא אוהב, ומאוד. המרק הזה הוא מקטגוריית הקלים, הקלילים, המהירים והכיפיים להכנה. הוא מושלם כארוחת אמצע-שבוע, עם כוס יין נחמדה לצידו. ולמרות שהוא מרק, הוא לא מהז'אנר הכבד.
יש האוהבים אותו דקיק במיוחד ויש המעדיפים אותו עבה. יש המטגנים אותו בשמן עמוק ויש המטגנים על מחבת ב"שמן שטוח". יש הסוחטים עליו לימון ויש מי שלא. אבל בסיכומו של דבר מדובר במאכל בסיסי של שלושה-ארבעה מרכיבים, וזה, כנראה, סוד קסמו.
גם אצלנו בבית שניצל הוא מאכל די פופולרי. בפעמים שאני מכין אותו אני דווקא לא מכין את הגרסה הקלאסית הפשוטה, כי האמת היא שאני לא מבין למה נתקענו עליה באופן גורף. הרי שעל אותו עיקרון ובלי שום עבודה נוספת, רק עם תיבול קצת פחות שגרתי, נפתח מנעד האפשרויות למגוון גדול בהרבה. ממילא השניצל חצה כבר מזמן את גבולותיה של אוסטריה והפך למאכל נפוץ בעולם. אין, אי לכך, כל סיבה לא לתבל אותו באופנים שונים מעבר לגרסה הבסיסית.
הכנתי את המנה הנהדרת הזו לפני כמה שבועות והיא התקבלה בתשואות לשולחן. דגים הם רכיב מרכזי אצלנו בבית והמנה הספציפית הזו ענתה על כמה קטגוריות חשובות: היא חגיגית ויפה, אין בה גלוטן ובעיקר היא טעימה מאוד-מאוד. היא תהיה נהדרת על שולחן החג שלכם, ותשמחו לשמוע שלא צריך לעבוד קשה מדי בשביל להכין אותה.
