פטריות

איך אני אוהב פטריות, ואיך אני שונא שהן רופסות ומטוגנות יתר-על-המידה. המנה הקיצית, הקלילה, היפה והנהדרת הזו, עושה עימן, וגם עם כל שאר הירקות שבה, חסד גדול. הם נותרים פריכים, חיוניים ויפים, ממש כמו שאני אוהב. 

אני חובב פטריות גדול, מכל הסוגים והרבה מהן. במאפים, בסלטים, עם אורז, עם פסטה, עם בשר או עם דגים. המנה הבאה יצאה טעימה במיוחד, ועל כך יעיד הסיר הריק שמצאתי במטבח רבע שעה אחרי שסיימתי להכין אותה.

מאפה נהדר לסוף השבוע לפנינו, חברים יקרים. מז'אנר ה"גם יפה וגם טעים להחריד". והאמת, כששומעים ממה הוא מורכב – בצק פילו, פטריות, שמנת, גבינת מוצרלה ועשבי תיבול – מבינים שטעים זה חייב להיות. אז קדימה, בואו נגלגל.

אורז מטוגן, חברים. והפעם: הגרסה היפנית, והמעט מטורללת (במובן הכי טוב של המילה). בביס הראשון חשבתי לעצמי: "אני אוכל קטיפה". על המרקם הקטיפתי הזה אחראי המיונז (כן, המיונז) שמוסיפים לאורז לפני הטיגון. קשה לתאר כמה האורז הזה טעים ומענג, אז עדיף לא להכביר במילים. נסו אותו ותיווכחו בעצמכם. 

אני לא יודע אם מישהו בקהל יזדהה עם התכונה הזו שלי, אבל הרבה פעמים אני מבשל ב"שוונג". הייתה לי תקופה שהייתי בשוונג של פלפלים קלויים. וכשאני אומר שוונג אני מתכוון וואחד שוונג, כלומר כל יום במשך שבוע הכנתי פלפלים קלויים. בתקופת התאנים כידוע אני נכנס לשוונג כמעט אובססיבי. ועכשיו? עכשיו אני בשוונג אסייתי במובהק. אחרי ארוחת השישי האסייתית שבישלתי בשבוע שעבר רק נפתחה לי הצ'אקרה ומתחשק לי עוד ועוד אוכל אסייתי. המתכון הזה למשל, הוא אחד החביבים עליי כבר שנים רבות. במסעדת ין יאנג הייתה מנה ממש כזו, שאהבתי מאוד. עכשיו תורכם לאהוב אותה. 

"אחרי החגים" כבר כאן, אבל זה לא אומר שחייבים להפסיק לבשל. את המאפה הזה הכנתי כבר לפני כמה שבועות עם יולי נכדי הממתק, וכל כך נהננו שמהר צילמתי גרסה גם בשבילכם. המילוי שלו – של כרישה, פטריות ושמנת – כל כך טעים שכמעט מתחשק לאכול אותו ככה, עם כף. מזל שהתאפקתי כי כשהוא נכנס לתוך שכבות פריכות של בצק פילו העונג כפול ומכופל. 

זה אחד המאפים המבוקשים ביותר בבית משפחת אהרוני בתקופה האחרונה, והאמת, שממש בצדק. אחרי הפסקה קטנה (בכל זאת, נפשתי לי רגע באיטליה) חשבתי שזה המתכון המושלם לחזור איתו אליכם. הוא יפה וחגיגי, פשוט למדי להכנה וטעים-טעים.

אנחנו ממשיכים, כמתבקש, בקו החורפי, והפעם: מרק ערמונים ופטריות שאני אוהב במיוחד. המתכון שלפנינו מוקדש כל כולו לערמונים אהוביי, החורפיים וה-הו כה טעימים. ואל תתנו לתמונה המפונפנת להטעות אתכם – מדובר במרק קל להכנה. זו מנה מושלמת לסוף שבוע קר שכזה. 

כך נראה יום שישי שגרתי בבית משפחת אהרוני: אני מבשל ארוחת ערב גדולה שנעה בין 12 איש (המשפחה המצומצמת) לעשרים ומשהו איש (המשפחה המורחבת). אז מה יקרה בערב שישי שבו, לא רק שאני צריך להתחשב במגבלות התזונה של הנוכחים (טבעונים, צמחונים, צמחו-דג, לל"ג ושונאי כוסברה שלא ברא השטן), אני צריך ארוחה קלילה ומהירה להכנה (כי נפלו בחיקי בר המזל כרטיסים למופע צהריים של גידי ופוליקר)? אם ניחשתם המבורגר, ניחשתם נכון. מתכון זה יציע שלושה כאלה, שיתאימו לכו-לם. האמת? אחלה ארוחת שישי.

פטריות, רבותיי. טריות, מאודות, מטוגנות או ממולאות. מוגשות לצד עוף, אורז או סתם מוזהבות בחמאה. משהו מכל אלה מדבר אליכם? מצויין. המתכונים היום יהיו מגוונים ובכולן תתככב הפטריה.

זוהי ללא ספק אחת המנות הפופולריות ביותר בביתינו, של קציצות עגלגלות וזהובות ברוטב לימוני נפלא. בימי שישי אני צריך להחביא את הסיר כדי שידיים רעבות לא יגנבו ממנו לפני הארוחה.

הדבר המתבקש להכין מאנטריקוט הוא, כמובן, סטייק. ומה טוב יותר מסטייק עם פטריות ותפוחי אדמה צרובים וריחניים?