גבינה

אני מאוד אוהב לשקוע למלאכת יד כדרך להפגת מתח. אם גם אתם – הגעתם למקום הנכון. מאפה ים תיכוני, טעים ונאה למראה לפנינו. המלצה חמה: התחילו את האפיה בחלק התחתון של התנור, מה שיתן תחתית בצק פריכה ביותר.

אל תתנו למראהו המצודד והמרשים של המאפה הנהדר הזה לשטות בכם: הוא קל וכיפי מאוד להכנה. הרעיון פשוט למדי: לוקחים דפי פילו, מקווצ׳צ׳ים אותם למעין אקורדיונים ארוכים שאותם מסדרים בשורות בתבנית, וביניהם תוחבים גבינת ברי ותאנים (מכור לתאנים כבר אמרנו?). על כל זה יוצקים תערובת של ביצה ושמנת מתוקה למטרות ליחלוח, ובעיקר למטרת ״שלא יחסר״, מטרה נעלה במיוחד בעיניי. 

אין מילים בפי, וזה נדיר, להסביר כמה הלביבות האלה טעימות. כל הקלישאות השיווקיות נכונות: ״אי אפשר להפסיק לאכול אותן״, ״מתחסלות בשניות״ והרשימה עוד ארוכה. והאמת? ברור שהן טעימות. מספיק להסתכל על רשימת המצרכים בשביל להבין. אז הפעם מתכון מקטגוריית המושחתים, כי למה לא בעצם? 

יש מישהו שבארוחת השישי שלו חותכים את החלה בסכין כמו בני תרבות, ולא, נניח, מתנפלים עליה ובוצעים ממנה חתיכות? אם בחרתם באופציה ב׳, הלחמניות האלה יתאימו לכם בול. בצעו לכם, אם כן, לחמניה שמנמנה וריחנית שכזו, טבלו אותה בממרח לבחירתכם והתענגו עליה היטב. 

כשהגשתי לנורי, נכדי המתוק, את המנה הזו, הוא אכל ממנה בתאווה. זאת למרות שהוא לא אוהב חצילים, לטענתו. אני לא אומר זאת, חלילה, כדי לטעון שזו מנה שמסתירה את הטעם החצילי, כי היא ממש לא. מדובר כנראה, במנה שפונה לאוהבי החצילים וגם לאלה שחושבים שהם לא אוהבים אותו. בכל מקרה, זו מנה כיפית ונהדרת במיוחד. 

בדרך כלל אני לא משווק את המתכונים שלי על ידי התרברבות בכמה שקל להכין אותם. כי בגדול אני בעד לעבוד קצת במטבח, מה קרה? אבל, המתכון הזה באמת קל לאללה. שלושה מצרכים ויש לכם מאפים מקסימים במיוחד. לשבועות, או סתם ככה. 

פעם הזמנתי את אמא שלי לארוחת שבועות חגיגית שאני ואשתי ערכנו בבית. השולחן היה עמוס עד להתפקע במאכלי גבינות, כיאה לשבועות, וגם האווירה היתה נהדרת. אממה? אמא שלי רטנה ורגזה כל הערב ורק כשהלך אחרון האורחים הבנתי למה. "אתה מזמין אותי לארוחה ולא מגיש בה בשר?" היא נזפה בי. ובאמת, בבית שלה לא היה כזה דבר. "זו ארוחת שבועות", ניסיתי לשווא להתגונן. "רק אשכנזים אוכלים מאכלי חלב בשבועות" היא הפטירה והלכה. אני לא בטוח שהיא צדקה, אבל בכל מקרה, המנה הזו לא הייתה עוברת אצלה. ובכל זאת, היא נ ה ד ר ת.  

מדובר במעין "סנדוויץ" שעשוי יריעות תפוחי אדמה מטוגנות, וביניהן תערובת גבינות. זה נהדר. אפשר לעשות את זה ככה, כמו סנדוויץ' סגור, אבל אפשר גם לעשות אותו עם יריעת תפוחי אדמה אחת פתוחה, כמו פיצה. צריך פשוט לטגן רק יריעה אחת, לפזר עליה את הגבינות כשהיא עוד במחבת ולכסות אותה במכסה לכמה דקות עד שהגבינה מותכת כהלכה. בכל מקרה התוצאה מענגת מאוד. שבועות מתקרב אלינו, רק אומר. 
 

הביטו כמה הם יפים, המאפים האלה. מהסוג הנהדר שכיף ולא נורא קשה להכין, והתוצאה בכל זאת מרשימה ומענגת מאוד. אנחנו חוזרים אם כן, לבצק, ובעיניי המאפים האלה כיפים במיוחד לשם כך. טכניקת הקיפול הנחמדה שלהם יוצרת לא רק מראה מלבב במיוחד, אלא גם בצק בעל קפלים פריכים במיוחד.

התכנסנו היום לשם מאפה ים-תיכוני שכזה. מסורתית, מדובר במאפים שטוחים, בחלקם עם טופינג כזה או אחר (ע"ע לחמאעג'ון, למשל). המאפה הנאה שלנו הוא גרסה אחרת לאחיו השטוחים, גם הוא עם סממנים מובהקים של הים התיכון: עגבניות, זיתים וגבינת פטה. לכבוד השרב המשונה הזה שפקד אותנו, אציין גם שזה מאפה קל, קיצי ורענן. וטעים מאוד-מאוד. 

חצילים, גבינה, פסטו. רע זה לא יכול להיות. החצילונים האלה ממש מבקשים שימלאו אותם, וכמה נחמד ומנחם למלא אותם בתערובת ריחנית ומהבילה של גבינות. ופסטו תמיד טוב שיש במקרר, אז אל תתביישו להכין ממנו כמות כפולה, שיהיה. 

מה דעתכם על המילה "נימוח"? יש אנשים שסולדים ממנה – בעיניי היא נהדרת, ממש כמו המאפה הזה. הו, כמה שהוא נימוח, וכמה שקל להכין אותו. המתיקות של התירס והמרקם הקרמי יוצרים מאפה שקשה לעמוד בפניו.