"הזמנתי באינטרנט ספר בישול פרסי נפלא", אמר לי לא מזמן חברי הטוב גיל אטלן, שאחראי גם על הסטיילינג של הצילומים למדור שהיה בעיתון ולרבים מן המתכונים בבלוג שלי. הספר הזה התברר להיות לא פחות מאינצקלופדיה מדהימה של המטבח הפרסי וגיל הכין לנו ממנו משתה מפואר ורב מנות מדהימות. מאז, לשמחתם של בני משפחתי, אני חורש את הספר הזה. הנה מתכון פרסי נהדר בהשראתו.
יש לי חתן הולנדי, סיימון שמו. הוא חי בארץ ומאוהב בה מאוד. אנחנו בתמורה מאוהבים בו. ארוחות השישי שלנו, רבות המשתתפים הרעשניים ועמוסות האוכל, הן אחת הסיבות להתאהבות שלו. "אצלנו בהולנד אין ארוחות כאלה" היה אומר בהתפעלות בתחילת הכרותנו. אני כמובן מקפיד שבכל ארוחת יהיה סוג אחד לפחות של תפוח אדמה, שירגיש בבית. הרי ההולנדים צורכים תפוחי אדמה למכביר ונותנים לירק הזה מקום של כבוד במטבח (הלא מאוד מרשים שלהם, בואו נודה באמת).
חברים, מדובר בתבשיל מושלם. השילוב של הבשר השומני מעט ושל הלימוניות הנהדרת של הרוטב הופך אותו ללא כבד מדי, ובעיקר לטעים נורא. מתבקש להגיש אותו לצד תלולית מהבילה של אורז לבן, כמובן, אבל גם לטבול ברוטב פרוסת חלה זה רעיון לא רע בכלל.
עכשיו, כשזנבו של הקיץ עוד מבצבץ פה ושם והסתיו כבר שם רגל ראשונה בפתח עם משבי רוח נעימים פה ושם, אפשר קצת לנוח מ"מאכלי קיץ קלילים ורעננים". הגיע הזמן להתפנות לתבשילים "רציניים" קצת יותר. בואו נמציא להם שם: "מאכלי סתיו". למה לא בעצם? יש "מאכלי קיץ" ("קלילים ורעננים" כבר אמרנו?). יש מאכלי חורף ("מהבילים ומנחמים"). אז למה לא מאכלי סתיו, או מאכלי אביב ? ממילא אלה הגדרות שאנחנו ממציאים לעצמנו, אז הנה. בואו נמציא גם אנחנו הגדרות משלנו.
המתכון היום מוקדש כל כולו לעדשים, שנכנסו לחיינו בסערה כשרחל בתי נעשתה צמחונית. "איפה החלבון במנה?", הייתה נוזפת בי משהגשתי לשלחן האוכל מנת ירקות מפוארת, על תקן מנה צמחונית. דרישה זו הכניסה, ובגדול, את הקטניות לתפריט המשפחתי שלנו.
במיוחד לכבוד יום שני, קבלו אותו. כשמו כן הוא: תבשיל ירוק וטבעוני. וכפי שלימדו אותי הטבעונים במשפחתי – חייבים גם חלבון. הפעם מדובר בשעועית לבנה שסופגת את טעמי הירקות, התבלינים והלימון ומעשירה את עולמו העשיר-גם-ככה של התבשיל הנפלא הזה. הגישו לצידו תלולית נאה של אורז והנה לכם ארוחה טבעונית (וגם חלבונית!) מושלמת שכל אחד יכול להכין.
ובכן, חברים, תבשיל חורף נוסף לפנינו, והפעם: פפריקש הונגרי נהדר. רבים מאיתנו קוראים לו, לגמרי בטעות, "גולאש". אז רק למען הסדר הטוב: הגולאש הוא תבשיל מרקי לגמרי, עם בשר, פפריקה ותפוחי אדמה. כבודו במקומו מונח, אבל אנחנו בכלל מדברים על ה"פפריקש". מדובר בתבשיל נפלא של בשר מבושל ארוכות ברוטב סמיך המבוסס על פלפלים אדומים. נתחי הבשר השחומים מתבשלים שעה ארוכה, לאט ובחום נמוך ברוטב הפלפלי-מתקתק-חרפרף, והתוצאה מענגת לגמרי. הפטנט האמיתי בכל העסק הוא דווקא התוספת: מדובר בכופתאות קטנטנות של תפוחי אדמה (הן קצת מזכירות ניוקי) שמתווספות לסיר הפפריקש בדקות האחרונות וסופחות את טעמיו וניחוחותיו המשובחים. מדובר אפוא בשידוך נפלא של תבשיל הפפריקש וה"נודלי" (כך קוראים ההונגרים לכופתאות האלה).
עוד יום סגריר עימנו ולפיכך, קארי ירוק, והפעם – טבעוני למהדרין. גם את המנה הזו הכנו יחד תמרה ואני ואם יורשה לי לומר, היא יצאה מלבבת במיוחד. באופן אישי אני חובב גדול של קארי באשר הוא, ושל קארי ירוק במיוחד. הפעם נכין אחד קל ונוח עם משחת קארי, מושלם ליום קר שכזה.
אנחנו שבים לסדרת המנות הטבעוניות שהכנתי עם תמרה בתי, והפעם, בהתאם למזג האוויר: פארו. זהו סוג של חיטה קדומה, שניתן להשיגה בחנויות טבע. מי שלא מוצא, אפשר להשתמש גם בגריסי פנינה, וזה יוצא נהדר לא פחות. אנחנו נכין היום תבשיל-מרקי, חורפי, איטלקי וכה טעים. זו המנה המושלמת ליום קר כזה.
אחד מנכסי צאן ברזל של המטבח הצרפתי הוא תבשיל שבו קוביות בשר בקר מתבשלות עם ירקות כשלוש-ארבע שעות. במקום להוסיף לסיר מים, כנהוג, מוסיפים לו יין אדום ארומטי. והשמחה רבה, מאוד!
תפוח אדמה (או בשמו ההינדי – אלו) וכרובית (או בשמה ההינדי – גובי) מחמיאים אחד לשניה בכל פעם שמפגישים ביניהם, ובמיוחד כשמבשלים אותם על פי מיטב המסורת ההודית. אז אוהבי המטבח ההודי – התאחדו, הכינו אלו גובי ולא תתחרטו.
