לרוב אני משתדל לתת מתכונים שנוטים לצד הקל יותר, כאלה שאפשר להכין בכיף גם באמצע השבוע. אבל מדי פעם, בכל זאת, יש מתכונים חגיגיים יותר, שדורשים קצת יותר השקעה ואף מלאכת יד (!). גם על מתכונים כאלה אני מת, וכזהו המתכון של היום. עכשיו, זה לא שהמתכון קשה להכנה. הוא לא. רק נדרשות הרבה פעולות קצת נודניקיות בשביל העוף המלכותי הזה. אני יכול רק להבטיח שזו השקעה עם שכר רב בצידה.
מנת חג יפהפיה, חגיגית והו כה טעימה לפנינו. מדובר בכרוב ממולא בשר, אורז וכל טוב. אני עשיתי את שלי עם כרוב סבוי שאני מת עליו וקונים אותו בשוק האיכרים. לגמרי אפשר להשתמש גם בכרוב רגיל. ובנוגע לרוטב – באופן אישי קצת נמאס לי מרטבי עגבניות למיניהם, בממולאים ובכלל. אני הלכתי על רוטב רכז-רימונים מתקתק-מתובל ונהדר ממש.
נתחיל מהסוף – מדובר בעוגה שהיא שוס. הכנתי אותה לראשונה מזמן, בכלל בלי לחשוב על פסח, אלא כי יש לי, כידוע, אובססיה רבת שנים לערמונים. אין מילים בפי (וזה נדיר) לתאר כמה היא טעימה, ואגב, כמה קל להכין אותה. היא רכה-רכה ומתוקה (אך לא מדי), ורק במקרה אין בה קמח. הרי ערמונים הם עמילניים למדי ולא זקוקים לשום תוספת. המרקם שנוצר הוא כה עסיסי וקל בעת ובעונה אחת, שמזמן היא כבר הפכה לאורחת קבועה בארוחות השישי של משפחת אהרוני. והנה הגיע פסח, ועכשיו תורה לככב גם אצלכם.
דור בא ודור הולך, ועולם כמנגו נוהג. אני זוכר שכילד הייתי מביט באימי בבעתה כשהייתה מנסה לשכנע אותי שהחלק הרקוב ומוכתם עד זוועה של הבננה זה החלק הכי טעים בה. "זה לא רקוב, זה דבש" היא הייתה אומרת לי, נוגסת בבננה ומצקצקת בלשונה כמו להדגיש את טעמו הנפלא של החלק הרקוב שבה. ואני הייתי קופץ ומהדק את השפתיים אלה לאלה, כמו להדגיש ולהבטיח ששום בננה מהסוג הזה לא תיכנס לפה הזה – ויהי מה. זה אותו מבט בדיוק, נדהם עד נגעל, שהבן שלי נותן בשעה שאני אוכל בהנאה רבה בננה עתירת כתמים, רכה מאוד ונוטפת צוף בננות נפלא שנובע בדיוק מאותם כתמים שבילדותינו קראנו להם בנחרצות "רקובות", מזועזעים מהרעיון שמישהו אוכל אותן, ועוד בהתנדבות! אז הפעם, ובהתנדבות, נשלב שני דברים שאני אוהב מאוד: טארט טאטין ובננות. באתר קיימים כבר שני מתכוני טארט טאטין (האחד של בצלים והשני של חבושים), ואני שמח לצרף גם את זה לחבורה השמחה הזו.
יום העוגה שמח לכולם! לא באמת חשבתם שאני אקפח את אוהבי השוקולד, נכון?
מתכון עוגה נוסף ונהדר לפנינו, והפעם: עוגת שוקולד עשירה ומפנקת במיוחד… אני אומר זאת לא פעם וזה נכון. בשנים האחרונות התאווה שלי לשוקולד פוחתת באופן ניכר. צריך מנה שוקולדית טובה במיוחד כדי לפתות אותי ולגרום לי להנות ממנה על אמת. העוגה הזו לגמרי עונה על הקטגוריה הזו. היא כה עשירה, כה עסיסית וכה מפנקת. תענוג גדול. ושיהיה ברור. העוגה הזו, כשמה כן היא: עשירה במיוחד. דהיינו, שוקולדית מאוד ונימוחה-נימוחה.
העם אמר את דבר: בחרתם בעוגת לימון, והאמת, מה זה בצדק. זו לא סתם עוגה, אלא עוגת שלוש שכבות, כל אחת יותר מענגת מהשנייה: שכבת פירורים קלאסית, שכבה שניה ועבה של מוס לימון אוורירי ונימוח להפליא, ולבסוף, כמובן שכבה דקה של ה"למון קרד" ידידנו הבריטי, שאותו אני מלמד להכין, והוא הברקה מפתיעה ביותר.
מלוחות או מתוקות, מטוגנות או מאודות, תנו לי תנו לי כופתאות. אין דבר אחד בגנים שלי שמסביר את אהבתי היוקדת לכופתאות. בכל צורה ואופן, הונגריות או אוסטריות, אני מעוניין בהן ומאוד. הפעם נכין גרום קנודל: כופתאות אוסטריות מתוקות, מאודות עד תפיחות עננית, ממולאות ריבה ומשכשכות ברוטב וניל, דהיינו נקטר אלים. מדובר בעונג צרוף שקשה לתארו במילים.
הו, תקופת החגים האהובה. מה לא עשינו בשבילך. עבדנו בפרך? עבדנו. אכלנו, שלא לומר זללנו? בהחלט. אולי קצת עלינו במשקל? אלה כבר שאלות של בין אדם למשקלו, ולא נחטט. ובכן, תקופת חגים אהובה. הגענו אל מחציתך ונדמה לי, אם כן, שהגיע הזמן למנה חגיגית וטעימה שלא עובדים בשבילה יותר מדי קשה. המנה הזו תהיה נהדרת להגשה בארוחת סוכות, לצד תלולית נאה של אורז או חתיכה של פוקאצ'ה נהדרת, נניח. האורחים שלכם יהיו מאושרים.
ברוח החגים של התקופה אנחנו ממשיכים עם קו הרימונים, והפעם נכין מלבי מענג במיוחד שאני אוהב נורא. נשתמש בו בתרכיז רימונים שאפשר לקנות בחנויות, או ללמוד איך להכין לבד (וברור שעדיף להכין לבד). זה קינוח נהדר ופשוט מאוד להכנה. הוא ילך מעולה כקינוח לארוחה מפסקת, לארוחת שבועות חגיגית או סתם אם מתחשק.
קרעפלך, חברים! או בשמם הפולני: פירוגי. כידוע לכולם, אני אינני פולני, ובכל זאת, אני מת – אבל מת – עליהם. בעיניי הם אידאליים לארוחה חגיגית של ראש השנה: כיסונים שמנמנים שעוברים בישול קצר במים רותחים, ומוגשים, חמים ומהבילים עם שמנת חמוצה או חמאה מומסת, מושחמים מטיגון וקראנצ'יים למכביר.
המתכון האחרון, החגיגי והמשמח ביותר לראש השנה הוא זה: שושנים יפהפיות של בצק עלים ותפוחים. הרי השילוב האהוב של בצק עלים עתיר חמאה ותפוחים הוא כזה שקשה לטעות איתו. חג שמח לכם, בשלנים, אופים וגרגרנים יקרים. בואו ניגש לעבודה.
אושפלואו, הגיע הזמן! זו מנה נהדרת לארוחת החג. היא כל כך חגיגית, יפה, מרשימה וטעימה. לא משנה כמה פעמים אכין אותה (והאל עדי שכבר הכנתי אותה אינספור פעמים), אני תמיד נהנה להגיש צלחת גדולה ומרשימה של אושפלואו לשולחן, לחלק מנות נדיבות לבני משפחתי, ולשמוע אותם מגרגרים בהנאה.
