אשתי אומרת שאם היה עליה לאכול דבר אחד עד סוף ימיה, זה היה באגט עם חמאה. אני אוהב את הכיוון המינימליסטי הזה, אבל מתכון לבאגט עם חמאה אתם לא צריכים. נלך, במקום זאת, על מתכון מינימליסטי גם הוא, של באגט קלוי עם ממרח עשבי תיבול, עגבניות וגבינת פרמזן. אני לא יודע אם זה עונה על קטגוריית ה״לאכול רק את זה עד סוף הימים״, אבל זה טעים ביותר.
התכנסנו היום לשם מאפה ים-תיכוני שכזה. מסורתית, מדובר במאפים שטוחים, בחלקם עם טופינג כזה או אחר (ע"ע לחמאעג'ון, למשל). המאפה הנאה שלנו הוא גרסה אחרת לאחיו השטוחים, גם הוא עם סממנים מובהקים של הים התיכון: עגבניות, זיתים וגבינת פטה. לכבוד השרב המשונה הזה שפקד אותנו, אציין גם שזה מאפה קל, קיצי ורענן. וטעים מאוד-מאוד.
מנות מהסוג הזה אני מוצא את עצמי מכין לא מעט. בין אם באמצע השבוע או כמנת דג בארוחת שישי, אני מת על דגים ומגוון אפשרויות ההגשה שלהם כה גדול. במקרה הזה מדובר בעונג שמאוד קל להשיגו. עשרים דקות ואתם כבר אוכלים.
מתחילים כבר להריח את החורף שהוא, אין נאמר, לא העונה החביבה עליי. אבל אם בכל זאת הוא מגיע, אני לא רואה סיבה לא לקבל אותו עם מרק נהדר. כי מרקים אני דווקא אוהב, ומאוד. המרק הזה הוא מקטגוריית הקלים, הקלילים, המהירים והכיפיים להכנה. הוא מושלם כארוחת אמצע-שבוע, עם כוס יין נחמדה לצידו. ולמרות שהוא מרק, הוא לא מהז'אנר הכבד.
אז אני לא הסתפקתי בגרסה הגנרית של הסינייה, שהיא בעצם "עוגת" בשר אפויה, ונהדרת גם כמו שהיא. אני ראיתי לנכון לגנדר אותה קצת, כי למה לא? על עוגת הבשר העשירה הנחתי כתר מפואר של חצאי עגבניות ופלחי בצל, מזולפים בשמן זית. כל אלה נאפים עם כיכר הבשר בתנור, מתרככים לאיטם ומוסיפים עושר לכל העסק. רק אז יצקתי למרכזו של המבנה הזה המון טחינה, פיזרתי צנוברים והחזרתי לתנור לעוד כמה דקות של אפייה. התוצאה מרהיבה למראה ובעלת טעם עשיר שמשדרגים את הגרסה נטולת ה"כתר".
ראש השנה מתקרב אלינו בצעדי ענק (איזה כיף). על שולחן החג או השישי שלי תמיד יש עגבניות צלויות כאלה או אחרות. אני מת עליהן בכל צורה, על העסיסיות הנימוחה-מתקתקה הזו שיוצאת מהן בצלייה וממש מתחננת שיטבלו בהן פרוסה נאה של חלה. כאלה הן העגבניות האלה, מנה (טבעונית ונטולת גלוטן, אגב) שהיא קלאס באפס מאמץ.
עגבניות צלויות תמיד נמצאות אצלי על שולחן השבת באופן כזה או אחר. לפעמים אלה "עגבניות שרי של יום שישי", ולפעמים אלה דווקא עגבניות גדולות, חצויות וצלויות כפי שהן או עם תוספת קטנה ושובבה מלמעלה. הפעם מדובר בעגבניות צלויות ועסיסיות עם ממרח טפנד וגבינת מוצרלה שלאחרונה אני מכין ללא הפסקה.
יום הפאי הגיע והוא בא בדיוק בזמן. מבחינתי, אגב, אפשר לקרוא לו יום הטארט, למרות שזה לא באמת משנה. אני אוהב אותם בכל צורה: בצק פריך, בצק עלים, מתוקים, מלוחים, מתוקים או מלבניים, טארט טוב הוא דבר נפלא בעיניי. וכשמדובר בטארט טאטין, כמו זה שלפנינו, ועוד מלוח ולא שגרתי, ממש אין לי תלונות. אז היום נכין טארט טאטין של עגבניות. עשיר בטעמים של עגבניות וחומץ בלסמי, נהדר וקצת אחר. אני מקדיש אותו לנורי, הנכד המתוק שלי, שחוגג היום יום הולדת שנתיים. אז מבחינתי, אפשר לקרוא ליום הזה גם יום הנורי.
את המתכון הזה של עגבניות שרי צלויות, אני מכין – באמת באמת – בכל יום שישי. היחס בין כמה שהן טעימות לבין כמה שקל להכין אותן הוא כמעט מביך. השילוב של עגבניות, שמן זית טוב, חומץ בלסמי ועשבי תיבול נחוץ בחיים של כולנו. ודבר נוסף שאני אוהב בעגבניות האלה, מאוד, זה כמות המנות המגוונות הנוספות שאפשר להכין מהן. כזהו המתכון היום, של מנת הבסיס שהיא העגבניות הצלויות, וכל מה שאפשר להכין מהן. הן נשמרות נהדר במקרר ולפיכך אני מכין כמות גדולה מהן. כל בני הבית נהנים מהן אחר כך כל השבוע.
בכן, עגבניות שרי, מה יש לומר. הן תמיד מצילות את המצב ותמיד, אבל תמיד אפשר להכין מהן דבר-מה נהדר בהחלטה של רגע. מי שרוצה ללמוד להכין מנות שבהן עגבנית השרי מככבת הגיע למקום הנכון.
