חגים ומועדים

לביבות תירס פריכות כשמן כן הן: פריכות, מתקתקות וטעימות שבא למות. וכשמגישים אותן עם רוטב צ'ילי מתוק-חריף ההנאה כפולה ומכופלת. 

בשנים האחרונות התאהבתי בה. במרקם שלה, בטעמה הנהדר, האופייני והמוגדר כל כך. וכשמתייחסים אליה יפה, דהיינו לא מבשלים אותה עד שתצא נשמתה, היא מחזירה אהבה ומתבררת להיות מגוונת מאוד. אני מדבר כמובן על הכרובית. המתכון היום מוקדש רק אליה, עם מנה מענגת במיוחד של גראטן כרובית וראש סלרי. אחריה יבואו עוד שני רעיונות לשימוש בירק המופלא הזה, של "טאבולה" כרובית ופרגיות מוקפצות עם פרחי כרובית. הכי מצחיק זה להגיד כרובית והכי כיף זה לאכול אותה. 

מתכון מגוון מאוד לפנינו חברים. הנושא: בצק יוגורט. האפשרויות: רבות ומגוונות. ההנאה: מובטחת. זה בצק נהדר ופשוט במיוחד להכנה, שקיים בכל מיני גרסאות במטבחים הבלקניים. העיקרון הוא פשוט: במקום להוסיף לקמח ולשאר מרכיבי הבצק מים, מוסיפים לו יוגורט, שמעשיר אותו פלאים. אני אפילו לא מעבד אותו במיקסר, אלא ביד, בתוך קערה גדולה. ככה הכי קל וכיף להכין אותו. אנחנו נלך על מאפים דמויי-בורקס במילויים שונים, מגבינות, חצילים ודלעת ועד מילוי מתוק של תפוחים. 

יש דברים שעומדים במבחן הזמן. "הקוסם מארץ עוץ", למשל, לעולם לא יאבד מקסמו. האלבום השלישי של לד זפלין (לא, דווקא לא זה שמופיע בו stairway to heaven) הוא קלאסיקה מושלמת שלנצח תהלך עלינו קסם. בעיניי, ואולי תופתעו לשמוע, גם עוגיות שושני קצף לנצח, בפשטות, יבואו מה זה טוב. הן כה טעימות, מראן כה מלבב וכל כך נחמד לאפות אותן, שבעצם אין פה שום הפתעה. אלה הן העוגיות החמודות שלנו להיום, ויש, כמו תמיד, גם הצעת שדרוג קטנה למי שמתחשק לו. 

אני מתנצל מראש על הקלישאה, אבל במקרה הזה היא נכונה לגמרי. לעוגיות האלה אני חש מחויב, מתוקף תפקידי, לצרף אזהרה: לא לבעלי נטייה להתמכרות! אני מת – אבל מת – על עוגיות עבאדי. וכשעושים אותן לבד בבית, הן בקושי מספיקות לעבור לצנצנת. אמא שלי הייתה מכינה עוגיות כאלה, והן היו נהדרות. אממה? היא השתמשה במרגרינה (!). למותר לציין שאני משתמש בחמאה, והתוצאה? נסו ותגידו לי בעצמכם.

ובכן, רולדה. ביסודי אני די מתעב גילויים רגשניים של נוסטלגיה, וגם על המילה "רטרו" אני לא משתגע. באופן כללי אני מעדיף להסתכל קדימה. אבל את הרולדה חביבתי אני מבקש להשיב פה רגע אל קדמת הבמה, מהטעם הפשוט שאני חושב שהיא נפלה אל תהום הנשייה שלא בצדק. בכלל, אני די מחבב קינוחים בניחוח אוסטרו-הנוגרי חגיגי. הרולדה הזו, בטעמים נפלאים של שוקולד וקפה, תשתלב נהדר בארוחות השבת שלכם.

היום נכין מנה שאני אוהב מאוד: קונכיות פסטה ממולאות, טעימות-טעימות. הרעיון הבסיסי הוא קונכיות ממולאות באחד המילויים שיובאו בהמשך, מסודרות יפה בתבנית חסינת חום ועליהן רוטב עשיר כלשהו וגבינת פרמזן לסיום. ההנאה מובטחת. הקפידו לקנות את הקונכיות הגדולות, כדי שתוכלו למלא אותן בכמות נאה של מילוי. קדימה, בואו נתחיל. 

את המתכון הזה של עגבניות שרי צלויות, אני מכין – באמת באמת – בכל יום שישי. היחס בין כמה שהן טעימות לבין כמה שקל להכין אותן הוא כמעט מביך. השילוב של עגבניות, שמן זית טוב, חומץ בלסמי ועשבי תיבול נחוץ בחיים של כולנו. ודבר נוסף שאני אוהב בעגבניות האלה, מאוד, זה כמות המנות המגוונות הנוספות שאפשר להכין מהן. כזהו המתכון היום, של מנת הבסיס שהיא העגבניות הצלויות, וכל מה שאפשר להכין מהן. הן נשמרות נהדר במקרר ולפיכך אני מכין כמות גדולה מהן. כל בני הבית נהנים מהן אחר כך כל השבוע.

הפעם מדובר במנה שהתחסלה עוד לפני שהספקתי לצלם אותה. בקושי הספקתי לצלם את המנה של עצמי. אורי בני, בן הזקונים, חגג השבוע את יום הולדתו העשרים ושבעה. הוא ביקש ארוחה חגיגית, ולקינוח, הוא אמר: "אני רוצה משהו קרמי. בלי פירות וקשקושים". כשאומרים לי "משהו קרמי", הדבר הראשון שעולה בעיני רוחי הוא טירמיסו. אני אוהב אותו כל כך, ואני אוהב אותו הכי קלאסי שיש, עם טעמים טובים ועשירים של ברנדי או ליקר קפה טוב. 

מלוחות או מתוקות, מטוגנות או מאודות, תנו לי תנו לי כופתאות. אין דבר אחד בגנים שלי שמסביר את אהבתי היוקדת לכופתאות. בכל צורה ואופן, הונגריות או אוסטריות, אני מעוניין בהן ומאוד. הפעם נכין גרום קנודל: כופתאות אוסטריות מתוקות, מאודות עד תפיחות עננית, ממולאות ריבה ומשכשכות ברוטב וניל, דהיינו נקטר אלים. מדובר בעונג צרוף שקשה לתארו במילים.

את המנה הזו הגשתי בארוחת סוכות והיא הייתה להיט רציני. רמת ההצלחה שלה הבהירה לי אחת ולתמיד שאני צודק – תמיד! – אבל בעיקר בכל מה שנוגע לרוטב עגבניות. אני מצטער, אבל לאחרונה ממש נמאס לי ממנו. את הפיצה שלי, וכן, גם את הלזניה שלי, אני מעדיף לבנה, כלומר, ללא רוטב עגבניות. הקרמיות העשירה והמשגעת שנוצרת מחיבור של בצק, בשמל וגבינה באשר היא, גורמת לי לאושר עילאי, ורוטב עגבניות היה רק מפריע לזה. 

הו, תקופת החגים האהובה. מה לא עשינו בשבילך. עבדנו בפרך? עבדנו. אכלנו, שלא לומר זללנו? בהחלט. אולי קצת עלינו במשקל? אלה כבר שאלות של בין אדם למשקלו, ולא נחטט. ובכן, תקופת חגים אהובה. הגענו אל מחציתך ונדמה לי, אם כן, שהגיע הזמן למנה חגיגית וטעימה שלא עובדים בשבילה יותר מדי קשה. המנה הזו תהיה נהדרת להגשה בארוחת סוכות, לצד תלולית נאה של אורז או חתיכה של פוקאצ'ה נהדרת, נניח. האורחים שלכם יהיו מאושרים.