כך נראה יום שישי שגרתי בבית משפחת אהרוני: אני מבשל ארוחת ערב גדולה שנעה בין 12 איש (המשפחה המצומצמת) לעשרים ומשהו איש (המשפחה המורחבת). אז מה יקרה בערב שישי שבו, לא רק שאני צריך להתחשב במגבלות התזונה של הנוכחים (טבעונים, צמחונים, צמחו-דג, לל"ג ושונאי כוסברה שלא ברא השטן), אני צריך ארוחה קלילה ומהירה להכנה (כי נפלו בחיקי בר המזל כרטיסים למופע צהריים של גידי ופוליקר)? אם ניחשתם המבורגר, ניחשתם נכון. מתכון זה יציע שלושה כאלה, שיתאימו לכו-לם. האמת? אחלה ארוחת שישי.
בשנים האחרונות התאהבתי בה. במרקם שלה, בטעמה הנהדר, האופייני והמוגדר כל כך. וכשמתייחסים אליה יפה, דהיינו לא מבשלים אותה עד שתצא נשמתה, היא מחזירה אהבה ומתבררת להיות מגוונת מאוד. אני מדבר כמובן על הכרובית. המתכון היום מוקדש רק אליה, עם מנה מענגת במיוחד של גראטן כרובית וראש סלרי. אחריה יבואו עוד שני רעיונות לשימוש בירק המופלא הזה, של "טאבולה" כרובית ופרגיות מוקפצות עם פרחי כרובית. הכי מצחיק זה להגיד כרובית והכי כיף זה לאכול אותה.
מתכון מגוון מאוד לפנינו חברים. הנושא: בצק יוגורט. האפשרויות: רבות ומגוונות. ההנאה: מובטחת. זה בצק נהדר ופשוט במיוחד להכנה, שקיים בכל מיני גרסאות במטבחים הבלקניים. העיקרון הוא פשוט: במקום להוסיף לקמח ולשאר מרכיבי הבצק מים, מוסיפים לו יוגורט, שמעשיר אותו פלאים. אני אפילו לא מעבד אותו במיקסר, אלא ביד, בתוך קערה גדולה. ככה הכי קל וכיף להכין אותו. אנחנו נלך על מאפים דמויי-בורקס במילויים שונים, מגבינות, חצילים ודלעת ועד מילוי מתוק של תפוחים.
יש דברים שעומדים במבחן הזמן. "הקוסם מארץ עוץ", למשל, לעולם לא יאבד מקסמו. האלבום השלישי של לד זפלין (לא, דווקא לא זה שמופיע בו stairway to heaven) הוא קלאסיקה מושלמת שלנצח תהלך עלינו קסם. בעיניי, ואולי תופתעו לשמוע, גם עוגיות שושני קצף לנצח, בפשטות, יבואו מה זה טוב. הן כה טעימות, מראן כה מלבב וכל כך נחמד לאפות אותן, שבעצם אין פה שום הפתעה. אלה הן העוגיות החמודות שלנו להיום, ויש, כמו תמיד, גם הצעת שדרוג קטנה למי שמתחשק לו.
תשכחו לרגע מסלט הטאבולה הטוב והמוכר. הבורגול ידידינו הוא חומר גלם מעניין שטומן בחובו עולם שלם שכדאי להתייחס אליו. המתכון של היום משלב כמה דברים שאני אוהב עד מאוד: קציצות (והפעם – נאות!), בורגול, גבינות, פיסטוקים… זו מנה נהדרת ומיוחדת שלוקחת את הבורגול למחוזות קצת אחרים מאלה המוכרים לנו בדרך כלל.
אני מתנצל מראש על הקלישאה, אבל במקרה הזה היא נכונה לגמרי. לעוגיות האלה אני חש מחויב, מתוקף תפקידי, לצרף אזהרה: לא לבעלי נטייה להתמכרות! אני מת – אבל מת – על עוגיות עבאדי. וכשעושים אותן לבד בבית, הן בקושי מספיקות לעבור לצנצנת. אמא שלי הייתה מכינה עוגיות כאלה, והן היו נהדרות. אממה? היא השתמשה במרגרינה (!). למותר לציין שאני משתמש בחמאה, והתוצאה? נסו ותגידו לי בעצמכם.
ובכן, רולדה. ביסודי אני די מתעב גילויים רגשניים של נוסטלגיה, וגם על המילה "רטרו" אני לא משתגע. באופן כללי אני מעדיף להסתכל קדימה. אבל את הרולדה חביבתי אני מבקש להשיב פה רגע אל קדמת הבמה, מהטעם הפשוט שאני חושב שהיא נפלה אל תהום הנשייה שלא בצדק. בכלל, אני די מחבב קינוחים בניחוח אוסטרו-הנוגרי חגיגי. הרולדה הזו, בטעמים נפלאים של שוקולד וקפה, תשתלב נהדר בארוחות השבת שלכם.
מתכון פסטה נוסף לפנינו, במיוחד לכבוד יום הפסטה הבינלאומי (ולמה בעצם לא כל יום הוא יום הפסטה?). הפעם מדובר ב"שערות המלאכים" האהובות עליי משכבר. אלה אטריות דקיקות במיוחד, ספוגות בטעמי לימון, חמאה, שום וגבינה. הן עדינות, קלות ומלאות טעם לימוני משובח. המלאכה קלילה והתוצאה מענגת.
היום נכין מנה שאני אוהב מאוד: קונכיות פסטה ממולאות, טעימות-טעימות. הרעיון הבסיסי הוא קונכיות ממולאות באחד המילויים שיובאו בהמשך, מסודרות יפה בתבנית חסינת חום ועליהן רוטב עשיר כלשהו וגבינת פרמזן לסיום. ההנאה מובטחת. הקפידו לקנות את הקונכיות הגדולות, כדי שתוכלו למלא אותן בכמות נאה של מילוי. קדימה, בואו נתחיל.
פטריות, רבותיי. טריות, מאודות, מטוגנות או ממולאות. מוגשות לצד עוף, אורז או סתם מוזהבות בחמאה. משהו מכל אלה מדבר אליכם? מצויין. המתכונים היום יהיו מגוונים ובכולן תתככב הפטריה.
פיסלדייה היא מעין פוקאצ'ה דרום צרפתית נהדרת, שבדרך כלל עשויה מבצק עלים. אנחנו נעשה אותה קצת אחרת, ונהדרת לא פחות, מבצק שמרים תפוח כהלכתו. מה שאני אוהב במאפה היפה הזה, חוץ מאת העובדה שהוא טעים נורא, זה את מראהו. את הפלפלים הקלויים, האנשובי, הבצל והזיתים נשבץ כאבני חן על פני הבצק, והתוצאה? שורו, הביטו וראו. יפה כמו תכשיט.
כילד הייתי אלוף השכונה בבניית עפיפונים. ידעתי לבנות גם קורקינט, עשוי עץ, וגוגלגרים (מיסבים). אלא שעפיפונים מעולם לא הפסקתי וכמעט מדי שנה אני מכין אחד גדול, מפואר ויפה שגם מתרומם ועף ברוח התל-אביבית בקלות רבה ולגובה רב. ואני לא מתכוון לעפיפונים בני זמננו, העשויים משלדת פלסטיק ומצופים בד מיקרופייבר. אני לגמרי מתכוון לעפיפון של פעם, עשוי מוטות במבו, דבק, חוט ונייר. יש עונג וסיפוק רב בהכנתו של עפיפון כזה, ויש גם סיפוק מידי מהתרוממתו חיש קל אל-על. נותרו לנו עוד כמה שבתות יפות עד שהחורף יגיע. זה הזמן שלכם.
