קציצות קבב (ליום העצמאות, ולא רק)

יום העצמאות תיכף עימנו ולפיכך אספתי כמה מתכוני קציצות-קבב נהדרים ומגוונים, תופתעו לשמוע. מעולם לא הייתי הטיפוס המנפנפף-על-המנגל ביום העצמאות או בכלל, אבל מאז שפתחתי קצבייה אני בהחלט נהנה מהפוזה הזו הרבה יותר. המתכונים שיובאו בהמשך מגיעים גם טיפים כלליים לקבב המושלם. הם מתייחסים כולם לטיגון במחבת, אבל ברור שאפשר ואף רצוי להכין אותם בצלייה על גריל פחמים.

כרוב ממולא שאין שני לו

מנת חג יפהפיה, חגיגית והו כה טעימה לפנינו. מדובר בכרוב ממולא בשר, אורז וכל טוב. אני עשיתי את שלי עם כרוב סבוי שאני מת עליו וקונים אותו בשוק האיכרים. לגמרי אפשר להשתמש גם בכרוב רגיל. ובנוגע לרוטב – באופן אישי קצת נמאס לי מרטבי עגבניות למיניהם, בממולאים ובכלל. אני הלכתי על רוטב רכז-רימונים מתקתק-מתובל ונהדר ממש.

פלפל שושקה ממולא בשר

כולם יודעים להכין פלפלים ממולאים, וכולם אוהבים אותם. בצדק. הם ממש מבקשים שימלאו אותם. אני אוהב אותם דווקא כשהם לא שוחים בשלולית של רוטב, אלא כשהם מזוגגים בו, כמעט כמו פלפלים-קלויים-ממולאים. באופן הזה הם הכי טעימים ועשירי טעם פלפלי נהדר. וכשמדובר בפלפל השושקה האהוב עליי כל כך, הטעם נהדר אפילו יותר. קדימה, בואו נמלא. 

"אגרול" אפוי עם בשר טחון

מדובר, בעצם, במאפי בשר טחון, פריכים וסופר טעימים. הם מזכירים אגרולים בצורת הגלגול שלהם ולפיכך נטלתי לעצמי דרור לכנותם כך. אפשר אפילו לומר שמדובר באגרולים "ים תיכוניים", עם צנוברים וטחינה. קראו להם איך שתרצו, בעיניי הם כיפיים נורא. מהמתכון הזה מתקבלים שישה רולים טעימים, פריכים ושזופים.

פפריקש הונגרי (ואל תקראו לו גולאש)

ובכן, חברים, תבשיל חורף נוסף לפנינו, והפעם: פפריקש הונגרי נהדר. רבים מאיתנו קוראים לו, לגמרי בטעות, "גולאש". אז רק למען הסדר הטוב: הגולאש הוא תבשיל מרקי לגמרי, עם בשר, פפריקה ותפוחי אדמה. כבודו במקומו מונח, אבל אנחנו בכלל מדברים על ה"פפריקש". מדובר בתבשיל נפלא של בשר מבושל ארוכות ברוטב סמיך המבוסס על פלפלים אדומים. נתחי הבשר השחומים מתבשלים שעה ארוכה, לאט ובחום נמוך ברוטב הפלפלי-מתקתק-חרפרף, והתוצאה מענגת לגמרי. הפטנט האמיתי בכל העסק הוא דווקא התוספת: מדובר בכופתאות קטנטנות של תפוחי אדמה (הן קצת מזכירות ניוקי) שמתווספות לסיר הפפריקש בדקות האחרונות וסופחות את טעמיו וניחוחותיו המשובחים. מדובר אפוא בשידוך נפלא של תבשיל הפפריקש וה"נודלי" (כך קוראים ההונגרים לכופתאות האלה).

חמין אורז בוכרי: אוש סבו

קוראים לו אוש סבו והגיע הזמן שתכירו אותו. גם לבוכרים יש חמין והוא נפלא! הוא מבוסס על אורז (שונה לגמרי מה"טבית" העירקי), וגם לו, כמרבית החמינים, שלל גרסאות. מספר האנשים מהעדה ששאלתי לגבי דרך הכנת האוש סבו שלהם, היה כמספר הגרסאות שקיבלתי. האופן שבו אני מכין אוכל בוכרי שונה מהאופן שבו אימי הייתה מכינה אותו. היא תמיד הייתה זועפת כשהייתה רואה שאני מכין אושפלואו עם שמן זית. "מה פתאום שמן זית" הייתה רושפת. "לא היה לנו בסמרקנד שמן זית" נהגה לומר בפסקנות כדי להוכיח טענתה. "ולו היה לכם שמן זית הייתם יודעים כמה יותר טעים זה יוצא" הייתי עונה לה בעודי יוצק שמן זית לסיר. אז גם האופן שבו אני מכין אוש סבו מעט שונה משלה, אם כי בסופו של דבר מכלול הטעמים די דומה. התוצאה הסופית עשירה, ריחנית וטעימה נורא.

המבורגר: שלושה סוגים

כך נראה יום שישי שגרתי בבית משפחת אהרוני: אני מבשל ארוחת ערב גדולה שנעה בין 12 איש (המשפחה המצומצמת) לעשרים ומשהו איש (המשפחה המורחבת). אז מה יקרה בערב שישי שבו, לא רק שאני צריך להתחשב במגבלות התזונה של הנוכחים (טבעונים, צמחונים, צמחו-דג, לל"ג ושונאי כוסברה שלא ברא השטן), אני צריך ארוחה קלילה ומהירה להכנה (כי נפלו בחיקי בר המזל כרטיסים למופע צהריים של גידי ופוליקר)? אם ניחשתם המבורגר, ניחשתם נכון. מתכון זה יציע שלושה כאלה, שיתאימו לכו-לם. האמת? אחלה ארוחת שישי.

קרעפלך נהדרים בכמה גרסאות: לראש השנה (ובכלל)

קרעפלך, חברים! או בשמם הפולני: פירוגי. כידוע לכולם, אני אינני פולני, ובכל זאת, אני מת – אבל מת – עליהם. בעיניי הם אידאליים לארוחה חגיגית של ראש השנה: כיסונים שמנמנים שעוברים בישול קצר במים רותחים, ומוגשים, חמים ומהבילים עם שמנת חמוצה או חמאה מומסת, מושחמים מטיגון וקראנצ'יים למכביר. 

אושפלואו: תבשיל בוכרי חגיגי של אורז ובשר

אושפלואו, הגיע הזמן! זו מנה נהדרת לארוחת החג. היא כל כך חגיגית, יפה, מרשימה וטעימה. לא משנה כמה פעמים אכין אותה (והאל עדי שכבר הכנתי אותה אינספור פעמים), אני תמיד נהנה להגיש צלחת גדולה ומרשימה של אושפלואו לשולחן, לחלק מנות נדיבות לבני משפחתי, ולשמוע אותם מגרגרים בהנאה. 

כנאפה בשר טחון: גרסה מלוחה ומהממת

את הרעיון של שתי שכבות של אטריות דקיקות, זהובות ופריכות, שביניהן יש שכבה של גבינה אני אוהב מאוד. וזה מעלה את השאלה: למה להסתפק בגרסה אחת לרעיון היפה הזה, כשבעצם אפשר ליישם אותו למנות נוספות, ולא בהכרח מתוקות? למה שלא נכין, למשל, כנאפה שבין שתי שכבות האטריות יש בשר טחון ומטוגן עם בצל, שום, פטרוזיליה, צנוברים קלויים ושאר דברים טובים? דמיינו לכם כמה טעימה ויפה יכולה להיות מנה שכזו. או שיותר טוב מלדמיין, תכינו אותה ותיווכחו בעצמכם כמה מענגת המנה הנאה הזו.

בולונז תפוחי אדמה שמתחסל בשניות

"בולונז": האם צריך להוסיף? כולנו מכירים אותו היטב, כולנו מתים עלים – ובצדק. אז למה, בעצם, להגביל אותו רק לפסטה, נהדרת ככל שתהיה? אני אוהב אותו, למשל, בתוך בגט טרי. המתכון הזה יוקדש למנה שמתחסלת אצלי בבית לפני שהספקתי להגיד "בתיאבון": ראגו איטלקי נהדר על תפוחי אדמה צלויים.

בצל ממולא בקציצות בשר (ועוד כמה ממולאים)

ירקות ממולאים קיימים כמעט בכל מטבחי העולם, וכמעט בכל גרסה אני מת עליהם. לפניכם שלושה מתכונים מענגים ששומרים על העיקרון המנחה בז'אנר: יחס נכון בין הירק שמשמש אכסנייה לבין חומרי המילוי, וגם לרוטב. רק יחסים טובים מאוד בין שלושת המרכיבים הללו יביאו לקסם הסופי שהוא ירק ממולא. התחילו לרוקן.

Close
Close