טורטייה במילוי בשר
סוד קסמה של המנה הזו טמון, בראש ובראשונה, בשילוב האלמותי של לחם שטוח ובשר טחון. והפעם – טורטייה, שלאחר טיגון קצר נעשית שחומה-זהובה וקראנצ'ית קלות. למותר לציין שזו מנה מהירה וקלה להכנה, וטעימה עד מאוד.
סוד קסמה של המנה הזו טמון, בראש ובראשונה, בשילוב האלמותי של לחם שטוח ובשר טחון. והפעם – טורטייה, שלאחר טיגון קצר נעשית שחומה-זהובה וקראנצ'ית קלות. למותר לציין שזו מנה מהירה וקלה להכנה, וטעימה עד מאוד.
כדורי בשר, ירקות ירוקים, רוטב לימוני – אלה דברים שאותי משמחים, ועכשיו – גם אתכם. כדאי להכין אותם בסיר רחב ושטוח, שהכדורים יתפזרו בו באופן אחיד ולא יערמו אלה על אלה. הגישו אותם לצד תלולית נאה של אורז שיספוג היטב את הרוטב, וההנאה מובטחת.
בשר טחון הוא חומר גלם נהדר בעיניי. מדוע? בראש ובראשונה כי הוא וורסטילי. הפעם נכין ממנו מה שהאמריקאים מכנים meat loaf, רק יותר טעים אם יורשה לי. כלומר, במקום לטגן את הבשר במחבת או להכין ממנו קציצות, נכין ממנו כיכר נהדרת. הקפידו להשתמש בבשר טחון שמן יחסית ואתם מסודרים.
לא מזמן התחשק לי להכין קובה לארוחה משפחתית, אבל רציתי קובה בטעם חדש ולא את אלה המוכרים והידועים. נזכרתי שפעם, לפני הרבה מאד שנים, אכלתי קובה דלעת נהדרת. הדלעת שייכת למשפחת הירקות ש"פעם מאוד לא אהבתי", בעיקר כי בישלו אותה עד זרא במרק או בתבשיל, עד שאיבדה את טעמה, צורתה, צבעה ומרקמה (יחד עם כרובית וקישואים). היום דלעת היא דווקא אחד מהירקות החביבים עליי לגמרי. זה נגמר, אם כן, בקובה דלעת, לשמחת בני המשפחה, והיא הייתה נהדרת. המרק היה חמצמץ-מתקתק, תוך שאני עוקף מימין ומשמאל את הגרסאות המסורתיות ועושה בהם כבשלי. המעטפת הדקה ספגה יפה את טעמי המרק העשיר בטעמיו, המילוי הבשרי היה עדין וטעים. כל הקומבינציה עבדה נהדר תוך שמירה על איזון טעמים עדין לכלל הרמוניה נהדרת. הנה לכם המתכון, שלב אחרי שלב, להנאתכם הרבה.
אני די מחבב את העניין הזה של "עוגה" שהיא מנה עיקרית. בדרך כלל מדובר במנות חגיגיות, מרשימות ומגונדרות, כמו שצריך. הפעם מדובר ב"עוגת שכבות" שכזו, של חצילים זהובים ותערובת בשר וצנוברים. רק צריך להקפיד לחכות שה"עוגה" תתקרר לפני שהופכים אותה, ואז מתקבלת מנה יפהפיה ומרשימה במיוחד.
"הזמנתי באינטרנט ספר בישול פרסי נפלא", אמר לי לא מזמן חברי הטוב גיל אטלן, שאחראי גם על הסטיילינג של הצילומים למדור שהיה בעיתון ולרבים מן המתכונים בבלוג שלי. הספר הזה התברר להיות לא פחות מאינצקלופדיה מדהימה של המטבח הפרסי וגיל הכין לנו ממנו משתה מפואר ורב מנות מדהימות. מאז, לשמחתם של בני משפחתי, אני חורש את הספר הזה. הנה מתכון פרסי נהדר בהשראתו.
אני נורא אוהב תפוחים מבושלים, בעצם הרבה יותר משאני אוהב אותם בצורתם הטרייה. המתיקות התפוחית והעסיסית שלהם באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר, בעיניי, כשהם מבושלים. גם את השילוב של בשר ותפוחים אני אוהב מאוד, ולפיכך זהו מאפה שתפור בדיוק למידותיי. מה גם שסידור רעפי-התפוחים המוקפד פורט על המיתרים האובססיביים ביותר שלי, אז אם תשאלו אותי מדובר במנה שגם כיף גדול להכין אותה.
יש לי חתן הולנדי, סיימון שמו. הוא חי בארץ ומאוהב בה מאוד. אנחנו בתמורה מאוהבים בו. ארוחות השישי שלנו, רבות המשתתפים הרעשניים ועמוסות האוכל, הן אחת הסיבות להתאהבות שלו. "אצלנו בהולנד אין ארוחות כאלה" היה אומר בהתפעלות בתחילת הכרותנו. אני כמובן מקפיד שבכל ארוחת יהיה סוג אחד לפחות של תפוח אדמה, שירגיש בבית. הרי ההולנדים צורכים תפוחי אדמה למכביר ונותנים לירק הזה מקום של כבוד במטבח (הלא מאוד מרשים שלהם, בואו נודה באמת).
חברים, מדובר בתבשיל מושלם. השילוב של הבשר השומני מעט ושל הלימוניות הנהדרת של הרוטב הופך אותו ללא כבד מדי, ובעיקר לטעים נורא. מתבקש להגיש אותו לצד תלולית מהבילה של אורז לבן, כמובן, אבל גם לטבול ברוטב פרוסת חלה זה רעיון לא רע בכלל.
אני לא יודע אם מישהו בקהל יזדהה עם התכונה הזו שלי, אבל הרבה פעמים אני מבשל ב"שוונג". הייתה לי תקופה שהייתי בשוונג של פלפלים קלויים. וכשאני אומר שוונג אני מתכוון וואחד שוונג, כלומר כל יום במשך שבוע הכנתי פלפלים קלויים. בתקופת התאנים כידוע אני נכנס לשוונג כמעט אובססיבי. ועכשיו? עכשיו אני בשוונג אסייתי במובהק. אחרי ארוחת השישי האסייתית שבישלתי בשבוע שעבר רק נפתחה לי הצ'אקרה ומתחשק לי עוד ועוד אוכל אסייתי. המתכון הזה למשל, הוא אחד החביבים עליי כבר שנים רבות. במסעדת ין יאנג הייתה מנה ממש כזו, שאהבתי מאוד. עכשיו תורכם לאהוב אותה.
עכשיו, כשזנבו של הקיץ עוד מבצבץ פה ושם והסתיו כבר שם רגל ראשונה בפתח עם משבי רוח נעימים פה ושם, אפשר קצת לנוח מ"מאכלי קיץ קלילים ורעננים". הגיע הזמן להתפנות לתבשילים "רציניים" קצת יותר. בואו נמציא להם שם: "מאכלי סתיו". למה לא בעצם? יש "מאכלי קיץ" ("קלילים ורעננים" כבר אמרנו?). יש מאכלי חורף ("מהבילים ומנחמים"). אז למה לא מאכלי סתיו, או מאכלי אביב ? ממילא אלה הגדרות שאנחנו ממציאים לעצמנו, אז הנה. בואו נמציא גם אנחנו הגדרות משלנו.
צר לי לאכזב אתכם, אבל אני לא למדתי לבשל לא מאמא ולא מסבתא שלי, ושתיהן היו בשלניות מעולות. אמא שלי לא הרשתה לנו להיכנס למטבח שלא "נסתובב לה בין הרגליים". היא החזיקה באג'נדה ברורה שמקומם של גברים אינו במטבח למרות שהיו לה ארבעה בנים ואף לא בת אחת. אמנם לא למדתי מאמא שלי לבשל, אבל את מאכליה אני זוכר היטב. היא הייתה אלופת הממולאים. היא אהבה למלא פירות, יבשים וטריים. חבושים ממולאים, תפוחי עץ ממולאים, משמשים ממולאים ותאנים ממולאות. עד היום, כמעט בכל ארוחה חגיגית שאני מכין תמצא על השולחן מנה כזו אחרת של ממולאים. אהבתי הגדולה לבישול עם פירות מצטלבת מצוין עם פירות ממולאים. הנה כמה.