המתכון הזה כולל בתוכו כמה וכמה דברים שאני אוהב מאוד. בראש ובראשונה – שזיפים, שהם, כידוע, אחד מהפירות הכי נפלאים שיש בעיניי, וכמעט בכל צורה. שנית – הזדמנות להשתמש במילה "מזוגגים". ושלישית – קצפת-לא-מתוקה, שכאשר משלבים אותה עם פרי חמצמץ-מתוק שכזה היא דבר נהדר מאוד. זהו, אם כן, קינוח נהדר לליל קיץ חם כמו אלה שפוקדים אותנו לאחרונה.
בדרך כלל אני דווקא אוהב להכין בעצמי גם מאכלים שאפשר לקנות בחוץ. זה שאפשר לקנות לחם מצוין, למשל, לא אומר שמדי פעם לא מתחשק לי להכין אחד נהדר בעצמי. כך גם עם טפנד, עם בורקסים והרשימה עוד ארוכה. ביחס לסופגניות לעומת זאת, תחושותיי אחרות. לא במקרה חנוכה הוא "חג הקונדיטוריות", שמתמלאות בסוגים רבים של סופגניות (למותר לציין שאני מעדיף את אלה הפשוטות והקלאסיות על פני המפונפנות. כזה אני, בחור צנוע). אני לא מרגיש צורך, לפיכך, להכין כאלה בעצמי. אז מה כן, אתם שואלים? אני רוצה להכין "סופגניות" שאי אפשר לקנות, ולאלה אקרא "במקום סופגניות". כאלה יהיו המתכונים שיובאו בהמשך. כולם נהדרים, וכולם "במקום סופגניות". יש אפילו אפשרות אחת ללא גלוטן. קדימה, בואו נטגן.
צר לי לאכזב אתכם, אבל אני לא למדתי לבשל לא מאמא ולא מסבתא שלי, ושתיהן היו בשלניות מעולות. אמא שלי לא הרשתה לנו להיכנס למטבח שלא "נסתובב לה בין הרגליים". היא החזיקה באג'נדה ברורה שמקומם של גברים אינו במטבח למרות שהיו לה ארבעה בנים ואף לא בת אחת. אמנם לא למדתי מאמא שלי לבשל, אבל את מאכליה אני זוכר היטב. היא הייתה אלופת הממולאים. היא אהבה למלא פירות, יבשים וטריים. חבושים ממולאים, תפוחי עץ ממולאים, משמשים ממולאים ותאנים ממולאות. עד היום, כמעט בכל ארוחה חגיגית שאני מכין תמצא על השולחן מנה כזו אחרת של ממולאים. אהבתי הגדולה לבישול עם פירות מצטלבת מצוין עם פירות ממולאים. הנה כמה.
בינינו, גאלט הוא שם מכובס לפאי של עצלנים: מרדדים עיגול בצק פריך, מניחים במרכזו ערימת פירות עם כמה עזרים טקטיים, אוספים, מקפלים את שולי הבצק על ערימת הפרי ואופים. זהו. בלי תבנית ובלי הנדסת המוצר. מלבד העובדה שהוא ממש קל להכנה, יש למאפה הזה עוד יתרון ברור. היחס בין הבצק הפריך החמאתי והטעים שלעצמו לבין הפרי שהוא מכיל. המון פרי, מעט בצק. אז רגע לפני שהם נגמרים לנו, בואו ננצל עוד קצת את השזיפים למאפה הנהדר הזה.
פעם קראנו להן "נשיקות". היינו קונים אותן במכולת, והן היו צבועות צבעי פסטל – ורוד, תכלת וצהוב. לפעמים הן היו בזוקות סוכריות קטנות וצבעוניות. מדובר כמובן במרנג: אותו קצף ביצים אוורירי ומתוק, אפוי בחום נמוך עד שהוא מתייצב, מתקשה ונעשה פריך, ואוורירי מאוד. זה שתכינו לבד בבית יהיה כמובן טוב בהרבה מזה התעשייתי של ילדותנו, בעיקר כי הוא יהיה אוורירי בהרבה, נוקשה פחות (אני אוהב את אלה שנשארים טיפה רכים בחלקם המרכזי). ובעיקר, היום אנחנו יכולים לשדך למרנג עצמו מיני תוספות שהופכים אותו לקינוח של ממש. בונוס: הוא קינוח אידאלי למי שנמנעים מגלוטן.
תיכף היא נגמרת לנו, עונת המשמשים האהובים עליי כל כך. בואו ניגש לעבודה ונראה מה אפשר להכין מהם, ואני לא מתכוון רק לקינוחים. הכרעיים הצלויות שבתמונה, למשל, הן מנה שאני אוהב נורא ומכין המון בעונה זו. המפגש של מתיקות המשמשים עם פריכות העור של העוף הוא מפגש אידאלי, שמתקיים בו זיגוג כלבבי. קדימה, בואו נמשמש.
את חיבתי הגדולה לבצק פילו אתם מכירים כבר שנים. ולא בכדי: הוא קל לשימוש, קונים אותו מוכן ולא צריך לטרוח מדי בהכנתו. לצד כל אלה הוא גם וורסטילי מאוד ואפשר להכין ממנו כל כך הרבה מנות משגעות. הנה טכניקה אחת שחביבה עליי במיוחד. אני לוקח ארבע שכבות של יריעות פילו שלמות, מונחות זו על גבי זו עם תערובת של חמאה ותמצית, תמצית וניל וסוכר. אני מניח אותן על תבנית תנור מרופדת בנייר אפייה, ומניח עליהן תבנית תנור נוספת שמשמשת כמשקולת ומהדקת את שכבות הפילו אלה לאלה בחוזקה. רק אז אני אופה את כל העסק עד שמתקבל מעין שטיח בצק דק, קשיח ושחום. והפריכות, אלוהים הפריכות. והסוכר, אלוהים הסוכר שנעשה מעין ענבר קרמלי מושלם. אנחנו נתחיל מהמתכון הבסיסי, של שטיח הפילו הזה, ואחר כך נדבר על כל מה שאפשר לעשות איתו.
לפני כמה שנים, לכבוד יום הולדתי, הכינו לי ילדיי ארוחה גדולה וחגיגית עם כל המנות המיתולוגיות ביותר שלי. היו שם מנות שאהבנו כולנו לאורך שנים (ואפילו לחמניות כמו בתפוח זהב!). ולקינוח? אגסים ביין. כן כן, אגסים ביין ותבלינים. הם אולי הקינוח האהוב עליי, וסחטיין על הילדים שלי שמכירים אותי כל כך טוב. משהו במרקם הרך-אך מוצק של אגסים מבושלים פשוט מהלך עליי קסם. תמיד יש לי פנטזיה להיות אדם כזה שמכין לו צנצנת של אגסים מבושלים ביין, שומר אותה במקרר ומדי פעם שולף לו איזה אחד נחמד לנשנוש. הבעיה היא שלעולם הם יגמרו עוד באותו היום שאני מכין אותם. וזה בסדר. היום נלמד איך להכין אגסים שכאלה וגם נלמד מה אפשר לעשות איתם. ספוילר: המון דברים! אפילו עוגת שוקולד נהדרת ומרשימה.
דור בא ודור הולך, ועולם כמנגו נוהג. אני זוכר שכילד הייתי מביט באימי בבעתה כשהייתה מנסה לשכנע אותי שהחלק הרקוב ומוכתם עד זוועה של הבננה זה החלק הכי טעים בה. "זה לא רקוב, זה דבש" היא הייתה אומרת לי, נוגסת בבננה ומצקצקת בלשונה כמו להדגיש את טעמו הנפלא של החלק הרקוב שבה. ואני הייתי קופץ ומהדק את השפתיים אלה לאלה, כמו להדגיש ולהבטיח ששום בננה מהסוג הזה לא תיכנס לפה הזה – ויהי מה. זה אותו מבט בדיוק, נדהם עד נגעל, שהבן שלי נותן בשעה שאני אוכל בהנאה רבה בננה עתירת כתמים, רכה מאוד ונוטפת צוף בננות נפלא שנובע בדיוק מאותם כתמים שבילדותינו קראנו להם בנחרצות "רקובות", מזועזעים מהרעיון שמישהו אוכל אותן, ועוד בהתנדבות! אז הפעם, ובהתנדבות, נשלב שני דברים שאני אוהב מאוד: טארט טאטין ובננות. באתר קיימים כבר שני מתכוני טארט טאטין (האחד של בצלים והשני של חבושים), ואני שמח לצרף גם את זה לחבורה השמחה הזו.
אוקיי, תהרגו אותי, אבל את התפוחים שלי אני מעדיף מבושלים\צלויים\אפויים. תפוחים, מסתבר, שייכים לקבוצה קטנה של פירות וירקות – נחמדים ככל שיהיו – שאחרי בישול עוברים מטמורפוזה וחל בהם קסם של ממש. זה כאילו יוצאת התפוחיות שלהם בזמן הבישול, ואני ממש משתגע על זה.
בקטגוריית עוגות הפרי, עוגות התפוחים על שלל סוגיהן הן ללא ספק האהובות עליי ביותר. כאן באתר כבר יש כמה קינוחי תפוחים נהדרים (פאי, מאפה בצק עלים, שושני תפוחים) ואליהם מצטרפת היום העוגה האיטלקית המקסימה הזו. היא קלה להכנה והיא טעימה נורא.
ראש השנה מתקרב אלינו והגיע הזמן להתחיל לחשוב מה מבשלים. המתכונים בשבועות הקרובים יהיו כולם בסימן ארוחת חג, כלומר: חגיגיים, טעימים, מרשימים, אבל לא מסובכים במיוחד. אז מה יש לנו למנה ראשונה? קראו לי אולד-פאשנד, אבל סלט עלים משובח הוא דבר שתמיד נמצא על שולחן החג שלי. הפעם זה סלט נהדר של עלים, אגסים, אגוזים וגבינה כחולה: חגיגי וטעים, בחמש דקות עבודה.
המתכון הזה הוא תוצר של חיבור שקרה כמעט במקרה: במקרר נחו זה לצד זה מוס שוקולד נהדר ואגסים מבושלים ביין, שהתבררו להיות זיווג משמיים. איזה מזל שנוצר החיבור הזה, שהפך מאז לאחד הקינוחים האהובים ביותר בארוחות השישי הפרטיות שלי.
