החצילים האלה הם מהמנות שיש להם, לנצח, פינה חמה בלבי. זו מנה איקונית ולא בכדי: מדובר בחצילים במיטבם. כמובן שהחציל הוא ירק מגוון ונהדר בהמון אופני בישול והגשה, אבל יש משהו בעסיסיות שלו במנה הזו, שמושגת תודות לקומבינציית האידוי-טיגון-זיגוג, שהופך אותה למנה שקשה לטעות איתה.
אני לא יודע אם מישהו בקהל יזדהה עם התכונה הזו שלי, אבל הרבה פעמים אני מבשל ב"שוונג". הייתה לי תקופה שהייתי בשוונג של פלפלים קלויים. וכשאני אומר שוונג אני מתכוון וואחד שוונג, כלומר כל יום במשך שבוע הכנתי פלפלים קלויים. בתקופת התאנים כידוע אני נכנס לשוונג כמעט אובססיבי. ועכשיו? עכשיו אני בשוונג אסייתי במובהק. אחרי ארוחת השישי האסייתית שבישלתי בשבוע שעבר רק נפתחה לי הצ'אקרה ומתחשק לי עוד ועוד אוכל אסייתי. המתכון הזה למשל, הוא אחד החביבים עליי כבר שנים רבות. במסעדת ין יאנג הייתה מנה ממש כזו, שאהבתי מאוד. עכשיו תורכם לאהוב אותה.
זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שממש בישלתי. מנת אוכל של ממש, מהתחלה ועד הסוף. וגם אם ממרחק הזמן ברור שזה היה במקרה הטוב רק דמוי אוכל סיני, הארוחה הקטנה הזו שאכלנו עם מקלות אכילה סיניים (!) שינתה את מסלול חיי לעד. מעודי לא בא אל פי כטעם הזה. עולמי הקולינרי היה צר מאוד; הכרתי בעיקר את האוכל מבית אמי וגם חומוס, טחינה, פלאפל ושיפודים. זה היה, פחות או יותר, טווח הניסיון שלי. לא היה לי מושג שמזון יכול להיראות ככה, שיכול להיות לו טעם כזה, שאפשר להגיש אותו באופן הזה. הכל היה חדש, זר ומסקרן מאוד. ככה זה התחיל, ובשלב מסוים הבנתי סופית שזה מה שאני רוצה לעשות בחיי. נסעתי לטאיוון, למדתי בישול סיני, ומאז אני פה מבשל.
תראו לי חתונה, או כל ארוע רב משתתפים אחר, שאין בתפריט שלו מנה של "באן מאודה עם…" (בדרך כלל "בשר מפורק"). מדהים איך המנה הזו חדרה אל לב המיינסטרים, ולא רק בארץ (אם כי אנחנו בהחלט מצטיינים בזה). לא פחות מעניין הוא הגלגול שלה ממקורה הסיני. הבאו (זה השם הסיני. "באן" זה התרגום האנגלי שמשמעו "לחמניה") מופיע במקור בשתי גרסאות פופולריות. הראשונה היא הגרסה הטבעית, כמו שהיא, כלומר לחמניה מאודה שמשמשת אצל הסינים בפשטות כלחם. בגרסה השניה ממלאים אותן מראש, עוד בשלב שמדובר בבצק, סוגרים את הבצק סביב המילוי ורק אז מאדים. לקח יותר מאלף שנה עד ששף ניו יורקי ידוע (דוד צ'אנג) עשה בהן את הדבר המתבקש ופשוט חצה אותן לשניים. כך הגיע לעולם כריך הבאו והשאר, כמאמר הקלישאה – היסטוריה. אנחנו נכין כאן שני סוגים: האחד ממולא בעוף קריספי והשני צמחוני, ממולא בחציל.
מדובר במתכון מנצח – ממש ככה – של חזה עוף עם פלפלים חריפים ושמן צ'ילי, שגם אותו אני מלמד איך להכין. אם אתם חובבי אוכל סיני, ובמיוחד אם אתם חובבים חריף, הגעתם למקום הנכון.
המתכון הזה מוקדש לכיסונים הסיניים הראשונים הראשונים שאכלתי בחיי: כיסוני הווטן טון. ובעצם, המתכון הזה מוקדש גם לבובס, האישה שהכירה לי את הואכל הסיני ושבמידה רבה בזכותה אני מבשל.
הסינים אלופים בשימוש בחזה עוף, בעיקר כשמדובר בהקפצה קצרה שלו, כשהוא חתוך לקוביות, רצועות או קצוץ בווק עם שמן לוהט, לא לפני ששרה שעה קלה במרינדה שהטמיעה בתוכו שפע של טעמים. מי שחפץ בכמה וריאציות שלו בגרסתו האסייתית הגיע למקום הנכון.
