העם אמר את דבר: בחרתם בעוגת לימון, והאמת, מה זה בצדק. זו לא סתם עוגה, אלא עוגת שלוש שכבות, כל אחת יותר מענגת מהשנייה: שכבת פירורים קלאסית, שכבה שניה ועבה של מוס לימון אוורירי ונימוח להפליא, ולבסוף, כמובן שכבה דקה של ה"למון קרד" ידידנו הבריטי, שאותו אני מלמד להכין, והוא הברקה מפתיעה ביותר.
מדובר במעין סופגניות אפויות, ממולאות בתפוחי עץ מבושלים, חמצמצים-מתקתקים. הריח שימלא את הבית בעת האפייה הוא לא פחות ממשכר.
יש דברים שעומדים במבחן הזמן. "הקוסם מארץ עוץ", למשל, לעולם לא יאבד מקסמו. האלבום השלישי של לד זפלין (לא, דווקא לא זה שמופיע בו stairway to heaven) הוא קלאסיקה מושלמת שלנצח תהלך עלינו קסם. בעיניי, ואולי תופתעו לשמוע, גם עוגיות שושני קצף לנצח, בפשטות, יבואו מה זה טוב. הן כה טעימות, מראן כה מלבב וכל כך נחמד לאפות אותן, שבעצם אין פה שום הפתעה. אלה הן העוגיות החמודות שלנו להיום, ויש, כמו תמיד, גם הצעת שדרוג קטנה למי שמתחשק לו.
ובכן, רולדה. ביסודי אני די מתעב גילויים רגשניים של נוסטלגיה, וגם על המילה "רטרו" אני לא משתגע. באופן כללי אני מעדיף להסתכל קדימה. אבל את הרולדה חביבתי אני מבקש להשיב פה רגע אל קדמת הבמה, מהטעם הפשוט שאני חושב שהיא נפלה אל תהום הנשייה שלא בצדק. בכלל, אני די מחבב קינוחים בניחוח אוסטרו-הנוגרי חגיגי. הרולדה הזו, בטעמים נפלאים של שוקולד וקפה, תשתלב נהדר בארוחות השבת שלכם.
הפעם מדובר במנה שהתחסלה עוד לפני שהספקתי לצלם אותה. בקושי הספקתי לצלם את המנה של עצמי. אורי בני, בן הזקונים, חגג השבוע את יום הולדתו העשרים ושבעה. הוא ביקש ארוחה חגיגית, ולקינוח, הוא אמר: "אני רוצה משהו קרמי. בלי פירות וקשקושים". כשאומרים לי "משהו קרמי", הדבר הראשון שעולה בעיני רוחי הוא טירמיסו. אני אוהב אותו כל כך, ואני אוהב אותו הכי קלאסי שיש, עם טעמים טובים ועשירים של ברנדי או ליקר קפה טוב.
בפנקייק סופלה עסקינן, וכשמו כן הוא: מעין הכלאה משמחת בין פנקייק לסופלה. הוא תפוח ואוורירי בהרבה מהפנקייק הנחמד והמוכר, ובעיניי גם טעים פי כמה. התורה, על רגל אחת, היא שאת הביצים בתערובת הפנקייק נפריד, את החלבונים נקציף לקצף אוורירי ויציב ולבסוף נוסיף אותו לבלילה. אווריריות שמיימית מבוטחת. המתכון הבא יספק לכם צרור נאה של פנקייק אוורירי ומופלא שכזה. הילדים מוזמנים אף הם להנות מהם.
מלוחות או מתוקות, מטוגנות או מאודות, תנו לי תנו לי כופתאות. אין דבר אחד בגנים שלי שמסביר את אהבתי היוקדת לכופתאות. בכל צורה ואופן, הונגריות או אוסטריות, אני מעוניין בהן ומאוד. הפעם נכין גרום קנודל: כופתאות אוסטריות מתוקות, מאודות עד תפיחות עננית, ממולאות ריבה ומשכשכות ברוטב וניל, דהיינו נקטר אלים. מדובר בעונג צרוף שקשה לתארו במילים.
ברוח החגים של התקופה אנחנו ממשיכים עם קו הרימונים, והפעם נכין מלבי מענג במיוחד שאני אוהב נורא. נשתמש בו בתרכיז רימונים שאפשר לקנות בחנויות, או ללמוד איך להכין לבד (וברור שעדיף להכין לבד). זה קינוח נהדר ופשוט מאוד להכנה. הוא ילך מעולה כקינוח לארוחה מפסקת, לארוחת שבועות חגיגית או סתם אם מתחשק.
המתכון האחרון, החגיגי והמשמח ביותר לראש השנה הוא זה: שושנים יפהפיות של בצק עלים ותפוחים. הרי השילוב האהוב של בצק עלים עתיר חמאה ותפוחים הוא כזה שקשה לטעות איתו. חג שמח לכם, בשלנים, אופים וגרגרנים יקרים. בואו ניגש לעבודה.
המתכון הבא הוא בהשראתה של בתי תמרה, שאפתה יום אחד פאי תפוחים הולנדי משגע לסיימון אהובה (ואחרי שהאשימה אותי לא מזמן שאני מעתיק ממנה מתכונים ואפילו לא נותן לה קרדיט, אני ממהר להודיע פה חגיגית מאיפה בדיוק הגיעה ההשראה). זה פאי נהדר, עשיר וכל כך יפה, לעזאזל. קדימה, לאפות.
המתכון הזה הוא תוצר של חיבור שקרה כמעט במקרה: במקרר נחו זה לצד זה מוס שוקולד נהדר ואגסים מבושלים ביין, שהתבררו להיות זיווג משמיים. איזה מזל שנוצר החיבור הזה, שהפך מאז לאחד הקינוחים האהובים ביותר בארוחות השישי הפרטיות שלי.
ראו הוזהרתם: זה מאפה ממכר, בעיקר אחרי שמגלים כמה קל ופשוט להכין אותו, ויעידו על כך בני משפחתי שכבר קרובים מאד לנקודה שבה הם מרימים קול צעקה מתחנן: "מספיק כבר עם הסקונס! מיצינו". עד לדבר הבא. בינתיים, בואו נלמד להכין את המאפים הבריטיים הנהדרים האלה, מתוקים או מלוחים, בדיוק בזמן לשעת התה.
