הפעם מדובר במנה שהתחסלה עוד לפני שהספקתי לצלם אותה. בקושי הספקתי לצלם את המנה של עצמי. אורי בני, בן הזקונים, חגג השבוע את יום הולדתו העשרים ושבעה. הוא ביקש ארוחה חגיגית, ולקינוח, הוא אמר: "אני רוצה משהו קרמי. בלי פירות וקשקושים". כשאומרים לי "משהו קרמי", הדבר הראשון שעולה בעיני רוחי הוא טירמיסו. אני אוהב אותו כל כך, ואני אוהב אותו הכי קלאסי שיש, עם טעמים טובים ועשירים של ברנדי או ליקר קפה טוב.
את המנה הזו הגשתי בארוחת סוכות והיא הייתה להיט רציני. רמת ההצלחה שלה הבהירה לי אחת ולתמיד שאני צודק – תמיד! – אבל בעיקר בכל מה שנוגע לרוטב עגבניות. אני מצטער, אבל לאחרונה ממש נמאס לי ממנו. את הפיצה שלי, וכן, גם את הלזניה שלי, אני מעדיף לבנה, כלומר, ללא רוטב עגבניות. הקרמיות העשירה והמשגעת שנוצרת מחיבור של בצק, בשמל וגבינה באשר היא, גורמת לי לאושר עילאי, ורוטב עגבניות היה רק מפריע לזה.
ראש השנה מתקרב אלינו והגיע הזמן להתחיל לחשוב מה מבשלים. המתכונים בשבועות הקרובים יהיו כולם בסימן ארוחת חג, כלומר: חגיגיים, טעימים, מרשימים, אבל לא מסובכים במיוחד. אז מה יש לנו למנה ראשונה? קראו לי אולד-פאשנד, אבל סלט עלים משובח הוא דבר שתמיד נמצא על שולחן החג שלי. הפעם זה סלט נהדר של עלים, אגסים, אגוזים וגבינה כחולה: חגיגי וטעים, בחמש דקות עבודה.
בואו נדבר על פיצה: אני אוהב אותה אלגנטית. אני אוהב אותה עדינה. ובעיקר, אני אוהב אותה כשהיא עושה כבוד לטופינג (אחד או שניים גג!) שמונח עליה. אני מלמד להכין בצק בסיסי לפיצה, ולאחריו יגיעו אפשרויות הגשה שונות, כולן לבנות. ארוחת הערב שלכם היום הולכת להיות טעימה, אני מבטיח.
הכנאפה אהובתי משכבר הימים מקבלת כאן טוויסט קטן ונפלא: מילוי של משמשים, וניל ולימון. אם חשקה נפשכם במתכון נהדר, וקצת אחר, לשבועות (או סתם ככה) – הגעתם למקום הנכון.
ראשית אני מלמד איך להכין בצק פריך משובח. זו מיומנות נהדרת כי מרגע שתלמדו להכין את הבצק תוכלו להכין כל כך הרבה טארטים משגעים, מלוחים או מתוקים. המתכון הזה הוא של טארט במילוי ריקוטה וצנוברים שאני אוהב מאוד.
עוד מתכון שאפשר לשייך בשמחה למה שאני מכנה "מחלקת הרושם". הוא גם טעים באופן שערורייתי וגם יפה וחגיגי. הכינו אותו לארוחה חגיגית, בשבועות או סתם כדי לשמח מישהו אהוב, והוא יאהב אתכם חזרה.
גראטן תפוחי אדמה הוא המתכון המושלם לפעמים שאתם מרשים לעצמכם להנות ממנה שהיא, איך נאמר בעדינות, פצצת קלוריות מרשימה ביותר. עם מאכלים מהסוג הזה אני תמיד שואל את עצמי: האם התוצאה מצדיקה את ההתפרעות הקלורית הזו?
במקרה הזה התשובה ברורה.
הבסיס הוא רושטי, או הגרסה השוויצרית, אם תרצו, ללטקעס תפוחי אדמה היהודי. אנחנו נכין אחד גדול, יפה, שחום, פריך וטעים מאד. והרושטי, טעים ככל שיהיה, יהיה טעים שבעתיים אם נכין ממנו סוג של פיצה. במקום בצק נשתמש בלביבת תפוחי האדמה השחומה והריחנית כבסיס לפיצה המשגעת שתבוא מעליה.
