אני מת על עוגיות מלוחות, בין השאר בגלל שאפשר לשחק איתן ולעשות איתן כל מה שעולה על הדעת. הפעם הלכתי על עוגיות קוואקר עם כמות נאה של גבינת פרמז'ן, קימל ורוזמרין, שהולכים ביחד נהדר. כל הבית התמלא ריח משכר של גבינה ועשבי תיבול. תענוג.
בגיל 22 החליטה מריה שחיי הנזירות לא מתאימים לה והיא עזבה את המנזר, כשהיא זוכה לחרמות ונדויים מצד שאר הנזירות. היא עזבה ללא רכוש או השכלה. הדבר היחיד שידעה לעשות זה מרציפן ומיני ממתקים שמכינים משקדים. מריה האמביציוזית התחילה לייצר ממתקי מרציפן משובחים ותוך כמה שנים פתחה חנות קטנה באחד הרחובות המתפתלים של העיירה הציורית. החנות קיימת עד היום והיא מפורסמת בכל האי וגם מחוצה לו בשל ממתקי השקדים המשובחים של מריה. לפני כמה שנים התמזל מזלי לפגוש אותה, את מריה. הרבה מחמאות על הנזירות לא היו לה. "הדבר הטוב היחיד שיצא מהחיים האיומים האלה במנזר, זה המרציפן שלמדתי להכין שם". היא כנראה צודקת, ועל כך תעיד החנות שלה, כולה על טהרת השקדים. גם אני מאד אוהב שקדים. אלה העוגיות של מריה.
עוגיות מלוחות הן דבר שקיים ברבים ממטבחי העולם. אם תשאלו לדעתי – הגרסה ההונגרית, "פוגאצ'ו", עולה על כולן. מדובר בעוגיות חמאה חינניות במיוחד, ולא רק שטעמן משגע, אלא גם מרקמן. בנגיסה הראשונה מתברר שהעוגיה הזו עשויה שכבות דקיקות של בצק חמאתי, וביניהן ניחוח משכר של חמאה וגבינה גם יחד. וגם גרגירי קימל יש כאן. הו, כמה שאני אוהב אתכם, גרגירים קטנים וטעימים שכמוכם. כמו תמיד לקחתי לעצמי חירות לייצר פרשנויות מגוונות לעוגיה המקסימה הזו. נתחיל, כרגיל, במתכון הבסיסי, ולאחריו תגענה גרסאות כיסוי (זיתים, עגבניות מיובשות, עשבי תיבול, כי למה לא בעצם?).
יש דברים שעומדים במבחן הזמן. "הקוסם מארץ עוץ", למשל, לעולם לא יאבד מקסמו. האלבום השלישי של לד זפלין (לא, דווקא לא זה שמופיע בו stairway to heaven) הוא קלאסיקה מושלמת שלנצח תהלך עלינו קסם. בעיניי, ואולי תופתעו לשמוע, גם עוגיות שושני קצף לנצח, בפשטות, יבואו מה זה טוב. הן כה טעימות, מראן כה מלבב וכל כך נחמד לאפות אותן, שבעצם אין פה שום הפתעה. אלה הן העוגיות החמודות שלנו להיום, ויש, כמו תמיד, גם הצעת שדרוג קטנה למי שמתחשק לו.
אני מתנצל מראש על הקלישאה, אבל במקרה הזה היא נכונה לגמרי. לעוגיות האלה אני חש מחויב, מתוקף תפקידי, לצרף אזהרה: לא לבעלי נטייה להתמכרות! אני מת – אבל מת – על עוגיות עבאדי. וכשעושים אותן לבד בבית, הן בקושי מספיקות לעבור לצנצנת. אמא שלי הייתה מכינה עוגיות כאלה, והן היו נהדרות. אממה? היא השתמשה במרגרינה (!). למותר לציין שאני משתמש בחמאה, והתוצאה? נסו ותגידו לי בעצמכם.
מכל עוגיות תבל כולן, הכי הכי אני אוהב את אלה שנקראות "אוזני פיל". מדובר, לעניות דעתי, בעוגייה האולטימטיבית: יש בה בצק עלים חמאתי ומסוכר עד כלות שיוצר עוגיית-קפה אידיאלית, פריכה, אוורירית ומתוקה בדיוק במידה.
עוגיות פריכות, מתוקות ופשוט נהדרות. כשהן חמות, אפשר לעצב אותן לכדי צורות שונות שמייפות אותן אפילו יותר. טיפ חשוב: הקפידו לשמור על רווחים בין העוגיות המונחות על תבנית האפיה, כי הן מתרחבות מאוד בתנור.
נורא כיף להכין את העוגיות היפות האלה, ובעיקר כיף לאכול אותן. הן מתפוררות בפה ומשתלבות נהדר עם ריבה (תותים, במקרה הזה, אם כי אפשר כל ריבה שרוצים, או אפילו נוטלה).
