יום העוגה שמח לכולם! לא באמת חשבתם שאני אקפח את אוהבי השוקולד, נכון?
מתכון עוגה נוסף ונהדר לפנינו, והפעם: עוגת שוקולד עשירה ומפנקת במיוחד… אני אומר זאת לא פעם וזה נכון. בשנים האחרונות התאווה שלי לשוקולד פוחתת באופן ניכר. צריך מנה שוקולדית טובה במיוחד כדי לפתות אותי ולגרום לי להנות ממנה על אמת. העוגה הזו לגמרי עונה על הקטגוריה הזו. היא כה עשירה, כה עסיסית וכה מפנקת. תענוג גדול. ושיהיה ברור. העוגה הזו, כשמה כן היא: עשירה במיוחד. דהיינו, שוקולדית מאוד ונימוחה-נימוחה.
העם אמר את דבר: בחרתם בעוגת לימון, והאמת, מה זה בצדק. זו לא סתם עוגה, אלא עוגת שלוש שכבות, כל אחת יותר מענגת מהשנייה: שכבת פירורים קלאסית, שכבה שניה ועבה של מוס לימון אוורירי ונימוח להפליא, ולבסוף, כמובן שכבה דקה של ה"למון קרד" ידידנו הבריטי, שאותו אני מלמד להכין, והוא הברקה מפתיעה ביותר.
אוקיי. אז חנוכה בפתחינו ואנחנו אמורים, לפיכך, לבלוס עכשיו כדורי בצק מטוגנים (כלומר ספוגים) בשמן עמוק. אני מצטער לאכזב אתכם חברים, אבל סופגניות לא תהיינה כאן. לא הפעם. נס פח השמן הוא לא תירוץ מספיק טוב מבחינתי. מה שכן, לביבות אני מחבב, ומאוד. הן נהדרות בעיניי כל השנה, ובחנוכה במיוחד. יש כאן בשפע מהן, כולל גרסה אחת מתוקה, ובעיניי, מושלמת.
מדובר במעין סופגניות אפויות, ממולאות בתפוחי עץ מבושלים, חמצמצים-מתקתקים. הריח שימלא את הבית בעת האפייה הוא לא פחות ממשכר.
מתכון מגוון מאוד לפנינו חברים. הנושא: בצק יוגורט. האפשרויות: רבות ומגוונות. ההנאה: מובטחת. זה בצק נהדר ופשוט במיוחד להכנה, שקיים בכל מיני גרסאות במטבחים הבלקניים. העיקרון הוא פשוט: במקום להוסיף לקמח ולשאר מרכיבי הבצק מים, מוסיפים לו יוגורט, שמעשיר אותו פלאים. אני אפילו לא מעבד אותו במיקסר, אלא ביד, בתוך קערה גדולה. ככה הכי קל וכיף להכין אותו. אנחנו נלך על מאפים דמויי-בורקס במילויים שונים, מגבינות, חצילים ודלעת ועד מילוי מתוק של תפוחים.
יש דברים שעומדים במבחן הזמן. "הקוסם מארץ עוץ", למשל, לעולם לא יאבד מקסמו. האלבום השלישי של לד זפלין (לא, דווקא לא זה שמופיע בו stairway to heaven) הוא קלאסיקה מושלמת שלנצח תהלך עלינו קסם. בעיניי, ואולי תופתעו לשמוע, גם עוגיות שושני קצף לנצח, בפשטות, יבואו מה זה טוב. הן כה טעימות, מראן כה מלבב וכל כך נחמד לאפות אותן, שבעצם אין פה שום הפתעה. אלה הן העוגיות החמודות שלנו להיום, ויש, כמו תמיד, גם הצעת שדרוג קטנה למי שמתחשק לו.
ובכן, רולדה. ביסודי אני די מתעב גילויים רגשניים של נוסטלגיה, וגם על המילה "רטרו" אני לא משתגע. באופן כללי אני מעדיף להסתכל קדימה. אבל את הרולדה חביבתי אני מבקש להשיב פה רגע אל קדמת הבמה, מהטעם הפשוט שאני חושב שהיא נפלה אל תהום הנשייה שלא בצדק. בכלל, אני די מחבב קינוחים בניחוח אוסטרו-הנוגרי חגיגי. הרולדה הזו, בטעמים נפלאים של שוקולד וקפה, תשתלב נהדר בארוחות השבת שלכם.
הפעם מדובר במנה שהתחסלה עוד לפני שהספקתי לצלם אותה. בקושי הספקתי לצלם את המנה של עצמי. אורי בני, בן הזקונים, חגג השבוע את יום הולדתו העשרים ושבעה. הוא ביקש ארוחה חגיגית, ולקינוח, הוא אמר: "אני רוצה משהו קרמי. בלי פירות וקשקושים". כשאומרים לי "משהו קרמי", הדבר הראשון שעולה בעיני רוחי הוא טירמיסו. אני אוהב אותו כל כך, ואני אוהב אותו הכי קלאסי שיש, עם טעמים טובים ועשירים של ברנדי או ליקר קפה טוב.
בפנקייק סופלה עסקינן, וכשמו כן הוא: מעין הכלאה משמחת בין פנקייק לסופלה. הוא תפוח ואוורירי בהרבה מהפנקייק הנחמד והמוכר, ובעיניי גם טעים פי כמה. התורה, על רגל אחת, היא שאת הביצים בתערובת הפנקייק נפריד, את החלבונים נקציף לקצף אוורירי ויציב ולבסוף נוסיף אותו לבלילה. אווריריות שמיימית מבוטחת. המתכון הבא יספק לכם צרור נאה של פנקייק אוורירי ומופלא שכזה. הילדים מוזמנים אף הם להנות מהם.
מלוחות או מתוקות, מטוגנות או מאודות, תנו לי תנו לי כופתאות. אין דבר אחד בגנים שלי שמסביר את אהבתי היוקדת לכופתאות. בכל צורה ואופן, הונגריות או אוסטריות, אני מעוניין בהן ומאוד. הפעם נכין גרום קנודל: כופתאות אוסטריות מתוקות, מאודות עד תפיחות עננית, ממולאות ריבה ומשכשכות ברוטב וניל, דהיינו נקטר אלים. מדובר בעונג צרוף שקשה לתארו במילים.
ברוח החגים של התקופה אנחנו ממשיכים עם קו הרימונים, והפעם נכין מלבי מענג במיוחד שאני אוהב נורא. נשתמש בו בתרכיז רימונים שאפשר לקנות בחנויות, או ללמוד איך להכין לבד (וברור שעדיף להכין לבד). זה קינוח נהדר ופשוט מאוד להכנה. הוא ילך מעולה כקינוח לארוחה מפסקת, לארוחת שבועות חגיגית או סתם אם מתחשק.
קרעפלך, חברים! או בשמם הפולני: פירוגי. כידוע לכולם, אני אינני פולני, ובכל זאת, אני מת – אבל מת – עליהם. בעיניי הם אידאליים לארוחה חגיגית של ראש השנה: כיסונים שמנמנים שעוברים בישול קצר במים רותחים, ומוגשים, חמים ומהבילים עם שמנת חמוצה או חמאה מומסת, מושחמים מטיגון וקראנצ'יים למכביר.
