לפני כמה שבועות הקדשתי את המדור שלי ב"שבעה ימים" למתכונים טבעוניים למהדרין שאת כולם בישלתי עם בתי תמרה. תמרה ואני מבשלים יחד כבר שנים, מאז שהיא ילדה. היא נהגה "להסתובב בין הרגליים" במסעדת "תפוח זהב" ולהתבונן בסקרנות על הנעשה סביבה. מבלי ששמתי לב לדבר זמן רב, גידלתי בשלנית מצויינת שמתחזקת בלוג אוכל פופולארי, simply cooking שמו. רבים מכם ביקשתם, כמעט התחננתם, שאעלה את המתכונים גם לאתר. ובכן, ביקשתם – וקיבלתם. ראשון יעלה ויבוא הפלאפל המופלא הזה.
בשנים האחרונות התאהבתי בה. במרקם שלה, בטעמה הנהדר, האופייני והמוגדר כל כך. וכשמתייחסים אליה יפה, דהיינו לא מבשלים אותה עד שתצא נשמתה, היא מחזירה אהבה ומתבררת להיות מגוונת מאוד. אני מדבר כמובן על הכרובית. המתכון היום מוקדש רק אליה, עם מנה מענגת במיוחד של גראטן כרובית וראש סלרי. אחריה יבואו עוד שני רעיונות לשימוש בירק המופלא הזה, של "טאבולה" כרובית ופרגיות מוקפצות עם פרחי כרובית. הכי מצחיק זה להגיד כרובית והכי כיף זה לאכול אותה.
"בולונז": האם צריך להוסיף? כולנו מכירים אותו היטב, כולנו מתים עלים – ובצדק. אז למה, בעצם, להגביל אותו רק לפסטה, נהדרת ככל שתהיה? אני אוהב אותו, למשל, בתוך בגט טרי. המתכון הזה יוקדש למנה שמתחסלת אצלי בבית לפני שהספקתי להגיד "בתיאבון": ראגו איטלקי נהדר על תפוחי אדמה צלויים.
זוהי ללא ספק אחת המנות הפופולריות ביותר בביתינו, של קציצות עגלגלות וזהובות ברוטב לימוני נפלא. בימי שישי אני צריך להחביא את הסיר כדי שידיים רעבות לא יגנבו ממנו לפני הארוחה.
המודעות המבורכת של השנים האחרונות לירקות משובחים וטריים הביאה איתה תובנות חדשות גם לדרכי הבישול שלהם, ובכלל זה הכרובית שמפארת שולחנות רבים בשלל מתכונים נהדרים שרק מבליטים את איכויותיה. המכונים הבאים ידגימו זאת היטב.
תפוח אדמה (או בשמו ההינדי – אלו) וכרובית (או בשמה ההינדי – גובי) מחמיאים אחד לשניה בכל פעם שמפגישים ביניהם, ובמיוחד כשמבשלים אותם על פי מיטב המסורת ההודית. אז אוהבי המטבח ההודי – התאחדו, הכינו אלו גובי ולא תתחרטו.
