גבינות

פעם הזמנתי את אמא שלי לארוחת שבועות חגיגית שאני ואשתי ערכנו בבית. השולחן היה עמוס עד להתפקע במאכלי גבינות, כיאה לשבועות, וגם האווירה היתה נהדרת. אממה? אמא שלי רטנה ורגזה כל הערב ורק כשהלך אחרון האורחים הבנתי למה. "אתה מזמין אותי לארוחה ולא מגיש בה בשר?" היא נזפה בי. ובאמת, בבית שלה לא היה כזה דבר. "זו ארוחת שבועות", ניסיתי לשווא להתגונן. "רק אשכנזים אוכלים מאכלי חלב בשבועות" היא הפטירה והלכה. אני לא בטוח שהיא צדקה, אבל בכל מקרה, המנה הזו לא הייתה עוברת אצלה. ובכל זאת, היא נ ה ד ר ת.  

מתכון חגיגי, יפה ומענג מאוד לפנינו. הוא מסוג המתכונים המרשימים שבעצם לא כל כך קשה להכין אותם, והאמת שגם ממש כיף. השילוב האלמותי של מנגולד עם גבינות ובצק פילו פריך ו"פלייקי" לא יאבד מקסמו לעולם, ולנו נותר רק להינות ממנו. זו מנה שתהיה נהדרת ב"סתם" ארוחת שישי או על שולחן החג שלכם (החגים מתקרבים אלינו…). 

לא מזמן הכרזתי כאן, קבל עם ועדה, שנמאס לי מרוטב עגבניות. ובכן, אל תאמינו לכל מה שאני אומר. הלזניה שלפנינו מדגימה באופן נהדר את השילוב המיטבי של רוטב עגבניות, חצילים קלויים כהלכתם, בשמל וגבינה. גם זיתים ועלי בזיליקום הצטרפו לחגיגה ויצרו לנו לזניה כה עסיסית, עשירה וטעימה. בעיניי גם נורא כיף להכין אותן, את הלזניות למיניהן. 

מאפה חגיגי, יפה וטעים לפנינו. האפקט ה"אקורדיוני" מתקבל מטכניקת הקיפול הכיפית הזו, שמייצרת לא רק מראה יפהפה, אלא גם מרקם נהדר לבצק הפילו. אני בחרתי בטעמים של ארטישוק, גבינות וזיתים. אתם מוזמנים לעשות כמוני ואתם מוזמנים גם לגוון לפי טעמכם. כי גם פלפלים קלויים, קישואים או חצילים יהיו נהדרים כאן.

אוקיי. אז חנוכה בפתחינו ואנחנו אמורים, לפיכך, לבלוס עכשיו כדורי בצק מטוגנים (כלומר ספוגים) בשמן עמוק. אני מצטער לאכזב אתכם חברים, אבל סופגניות לא תהיינה כאן. לא הפעם. נס פח השמן הוא לא תירוץ מספיק טוב מבחינתי. מה שכן, לביבות אני מחבב, ומאוד. הן נהדרות בעיניי כל השנה, ובחנוכה במיוחד. יש כאן בשפע מהן, כולל גרסה אחת מתוקה, ובעיניי, מושלמת.

תשכחו לרגע מסלט הטאבולה הטוב והמוכר. הבורגול ידידינו הוא חומר גלם מעניין שטומן בחובו עולם שלם שכדאי להתייחס אליו. המתכון של היום משלב כמה דברים שאני אוהב עד מאוד: קציצות (והפעם – נאות!), בורגול, גבינות, פיסטוקים… זו מנה נהדרת ומיוחדת שלוקחת את הבורגול למחוזות קצת אחרים מאלה המוכרים לנו בדרך כלל. 

היום נכין מנה שאני אוהב מאוד: קונכיות פסטה ממולאות, טעימות-טעימות. הרעיון הבסיסי הוא קונכיות ממולאות באחד המילויים שיובאו בהמשך, מסודרות יפה בתבנית חסינת חום ועליהן רוטב עשיר כלשהו וגבינת פרמזן לסיום. ההנאה מובטחת. הקפידו לקנות את הקונכיות הגדולות, כדי שתוכלו למלא אותן בכמות נאה של מילוי. קדימה, בואו נתחיל. 

את המנה הזו הגשתי בארוחת סוכות והיא הייתה להיט רציני. רמת ההצלחה שלה הבהירה לי אחת ולתמיד שאני צודק – תמיד! – אבל בעיקר בכל מה שנוגע לרוטב עגבניות. אני מצטער, אבל לאחרונה ממש נמאס לי ממנו. את הפיצה שלי, וכן, גם את הלזניה שלי, אני מעדיף לבנה, כלומר, ללא רוטב עגבניות. הקרמיות העשירה והמשגעת שנוצרת מחיבור של בצק, בשמל וגבינה באשר היא, גורמת לי לאושר עילאי, ורוטב עגבניות היה רק מפריע לזה. 

יש דברים ששווה להתאמץ בשבילם. אם תשאלו אותי, פסטה טרייה שמכינים בבית זה בהחלט אחד מהם. במקרה הזה מדובר ברביולי (אתם הרי יודעים שאני טיפוס של כיסונים) ממולאים בארטישוקים, זיתים וגבינות, שמוגשים, איך לא, עם חמאת מרווה ופרמז'ן. 

בואו נודה: למחלקת הרושם במנות שאנחנו מגישים יש תפקיד ברור בחיינו הקולינריים, בתנאי כמובן שזה בא בנוסף לאיכות והטעם הנהדרים של האוכל, ולא, חלילה, במקומם. אז לאלה מכם שרוצים להרשים אני נותן כאן מאפה מקסים, שניתן להכין בכל מיני גרסאות (מלוחות ומתוקות). היכונו להשוויץ.

החצ'פורי הקלאסי מקבל כאן כמה גרסאות שונות: מילוי גבינות, חצילים דלעת צלויה או בשר. לא משנה באיזה מילוי תבחרו, מובטחת לכם הנאה גדולה.