בשר טחון

סוד קסמה של המנה הזו טמון, בראש ובראשונה, בשילוב האלמותי של לחם שטוח ובשר טחון. והפעם – טורטייה, שלאחר טיגון קצר נעשית שחומה-זהובה וקראנצ'ית קלות. למותר לציין שזו מנה מהירה וקלה להכנה, וטעימה עד מאוד. 

בשר טחון הוא חומר גלם נהדר בעיניי. מדוע? בראש ובראשונה כי הוא וורסטילי. הפעם נכין ממנו מה שהאמריקאים מכנים meat loaf, רק יותר טעים אם יורשה לי. כלומר, במקום לטגן את הבשר במחבת או להכין ממנו קציצות, נכין ממנו כיכר נהדרת. הקפידו להשתמש בבשר טחון שמן יחסית ואתם מסודרים. 

אני די מחבב את העניין הזה של "עוגה" שהיא מנה עיקרית. בדרך כלל מדובר במנות חגיגיות, מרשימות ומגונדרות, כמו שצריך. הפעם מדובר ב"עוגת שכבות" שכזו, של חצילים זהובים ותערובת בשר וצנוברים. רק צריך להקפיד לחכות שה"עוגה" תתקרר לפני שהופכים אותה, ואז מתקבלת מנה יפהפיה ומרשימה במיוחד.

אני נורא אוהב תפוחים מבושלים, בעצם הרבה יותר משאני אוהב אותם בצורתם הטרייה. המתיקות התפוחית והעסיסית שלהם באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר, בעיניי, כשהם מבושלים. גם את השילוב של בשר ותפוחים אני אוהב מאוד, ולפיכך זהו מאפה שתפור בדיוק למידותיי. מה גם שסידור רעפי-התפוחים המוקפד פורט על המיתרים האובססיביים ביותר שלי, אז אם תשאלו אותי מדובר במנה שגם כיף גדול להכין אותה.

אני לא יודע אם מישהו בקהל יזדהה עם התכונה הזו שלי, אבל הרבה פעמים אני מבשל ב"שוונג". הייתה לי תקופה שהייתי בשוונג של פלפלים קלויים. וכשאני אומר שוונג אני מתכוון וואחד שוונג, כלומר כל יום במשך שבוע הכנתי פלפלים קלויים. בתקופת התאנים כידוע אני נכנס לשוונג כמעט אובססיבי. ועכשיו? עכשיו אני בשוונג אסייתי במובהק. אחרי ארוחת השישי האסייתית שבישלתי בשבוע שעבר רק נפתחה לי הצ'אקרה ומתחשק לי עוד ועוד אוכל אסייתי. המתכון הזה למשל, הוא אחד החביבים עליי כבר שנים רבות. במסעדת ין יאנג הייתה מנה ממש כזו, שאהבתי מאוד. עכשיו תורכם לאהוב אותה. 

אז אני לא הסתפקתי בגרסה הגנרית של הסינייה, שהיא בעצם "עוגת" בשר אפויה, ונהדרת גם כמו שהיא. אני ראיתי לנכון לגנדר אותה קצת, כי למה לא? על עוגת הבשר העשירה הנחתי כתר מפואר של חצאי עגבניות ופלחי בצל, מזולפים בשמן זית. כל אלה נאפים עם כיכר הבשר בתנור, מתרככים לאיטם ומוסיפים עושר לכל העסק. רק אז יצקתי למרכזו של המבנה הזה המון טחינה, פיזרתי צנוברים והחזרתי לתנור לעוד כמה דקות של אפייה. התוצאה מרהיבה למראה ובעלת טעם עשיר שמשדרגים את הגרסה נטולת ה"כתר".

אם חיפשתם מה לבשל בסוף השבוע – תמו החיפושים. הנה הוא לפניכם, מאפה כה טעים ונחמד להכנה. השילוב של בצק פילו פריך ו"פלייקי", עם בשר טחון, חצילים וצנובר יהיה מקסים בארוחת השישי שלכם. ומה אני מבשל מחר, אתם שואלים? תופתעו לגלות: כלום. אני הולך עם הנכד שלי למסעדה, רק שנינו. 

בזמן האחרון אני מאוהב בבצלים ממולאים. בדרך כלל אנחנו מתייחסים לבצל כאל ירק תבלין, דהיינו כאל ירק שלא ממש עומד בזכות עצמו. שחקן משנה שתפקידו מצטמצם לכלל "נותן טעם" למרק, לסלט או לתבשיל כלשהו. אבל כשממלאים בצל – ולא חשוב במה – הוא הופך לשחקן שווה ערך לשאר המרכיבים בתבשיל. הוא שווה ערך למילוי וגם לרוטב, צועד לקדמת הבמה בעוז ובגאון, מציג עצמו לראווה ומפגין יכולת נפלאה בתפקידו זה. משהו בתפקיד הזה, של הירק הממולא מפיק ממנו עדינות ומתיקות נפלאים שהופכים אותו לירק אידיאלי למילוי. הוא לא משתלט על התבשיל, הוא לא נבלע בתוכו ולא נודע כי בא אל קרבו. הוא פשוט מתמזג בטבעיות מקסימה בתבשיל מבלי לאבד את זהותו.

כולם יודעים להכין פלפלים ממולאים, וכולם אוהבים אותם. בצדק. הם ממש מבקשים שימלאו אותם. אני אוהב אותם דווקא כשהם לא שוחים בשלולית של רוטב, אלא כשהם מזוגגים בו, כמעט כמו פלפלים-קלויים-ממולאים. באופן הזה הם הכי טעימים ועשירי טעם פלפלי נהדר. וכשמדובר בפלפל השושקה האהוב עליי כל כך, הטעם נהדר אפילו יותר. קדימה, בואו נמלא. 

מדובר, בעצם, במאפי בשר טחון, פריכים וסופר טעימים. הם מזכירים אגרולים בצורת הגלגול שלהם ולפיכך נטלתי לעצמי דרור לכנותם כך. אפשר אפילו לומר שמדובר באגרולים "ים תיכוניים", עם צנוברים וטחינה. קראו להם איך שתרצו, בעיניי הם כיפיים נורא. מהמתכון הזה מתקבלים שישה רולים טעימים, פריכים ושזופים.

את הרעיון של שתי שכבות של אטריות דקיקות, זהובות ופריכות, שביניהן יש שכבה של גבינה אני אוהב מאוד. וזה מעלה את השאלה: למה להסתפק בגרסה אחת לרעיון היפה הזה, כשבעצם אפשר ליישם אותו למנות נוספות, ולא בהכרח מתוקות? למה שלא נכין, למשל, כנאפה שבין שתי שכבות האטריות יש בשר טחון ומטוגן עם בצל, שום, פטרוזיליה, צנוברים קלויים ושאר דברים טובים? דמיינו לכם כמה טעימה ויפה יכולה להיות מנה שכזו. או שיותר טוב מלדמיין, תכינו אותה ותיווכחו בעצמכם כמה מענגת המנה הנאה הזו.

"בולונז": האם צריך להוסיף? כולנו מכירים אותו היטב, כולנו מתים עלים – ובצדק. אז למה, בעצם, להגביל אותו רק לפסטה, נהדרת ככל שתהיה? אני אוהב אותו, למשל, בתוך בגט טרי. המתכון הזה יוקדש למנה שמתחסלת אצלי בבית לפני שהספקתי להגיד "בתיאבון": ראגו איטלקי נהדר על תפוחי אדמה צלויים.