התכנסנו היום לשם מאפה ים-תיכוני שכזה. מסורתית, מדובר במאפים שטוחים, בחלקם עם טופינג כזה או אחר (ע"ע לחמאעג'ון, למשל). המאפה הנאה שלנו הוא גרסה אחרת לאחיו השטוחים, גם הוא עם סממנים מובהקים של הים התיכון: עגבניות, זיתים וגבינת פטה. לכבוד השרב המשונה הזה שפקד אותנו, אציין גם שזה מאפה קל, קיצי ורענן. וטעים מאוד-מאוד.
יום הפאי הגיע והוא בא בדיוק בזמן. מבחינתי, אגב, אפשר לקרוא לו יום הטארט, למרות שזה לא באמת משנה. אני אוהב אותם בכל צורה: בצק פריך, בצק עלים, מתוקים, מלוחים, מתוקים או מלבניים, טארט טוב הוא דבר נפלא בעיניי. וכשמדובר בטארט טאטין, כמו זה שלפנינו, ועוד מלוח ולא שגרתי, ממש אין לי תלונות. אז היום נכין טארט טאטין של עגבניות. עשיר בטעמים של עגבניות וחומץ בלסמי, נהדר וקצת אחר. אני מקדיש אותו לנורי, הנכד המתוק שלי, שחוגג היום יום הולדת שנתיים. אז מבחינתי, אפשר לקרוא ליום הזה גם יום הנורי.
דור בא ודור הולך, ועולם כמנגו נוהג. אני זוכר שכילד הייתי מביט באימי בבעתה כשהייתה מנסה לשכנע אותי שהחלק הרקוב ומוכתם עד זוועה של הבננה זה החלק הכי טעים בה. "זה לא רקוב, זה דבש" היא הייתה אומרת לי, נוגסת בבננה ומצקצקת בלשונה כמו להדגיש את טעמו הנפלא של החלק הרקוב שבה. ואני הייתי קופץ ומהדק את השפתיים אלה לאלה, כמו להדגיש ולהבטיח ששום בננה מהסוג הזה לא תיכנס לפה הזה – ויהי מה. זה אותו מבט בדיוק, נדהם עד נגעל, שהבן שלי נותן בשעה שאני אוכל בהנאה רבה בננה עתירת כתמים, רכה מאוד ונוטפת צוף בננות נפלא שנובע בדיוק מאותם כתמים שבילדותינו קראנו להם בנחרצות "רקובות", מזועזעים מהרעיון שמישהו אוכל אותן, ועוד בהתנדבות! אז הפעם, ובהתנדבות, נשלב שני דברים שאני אוהב מאוד: טארט טאטין ובננות. באתר קיימים כבר שני מתכוני טארט טאטין (האחד של בצלים והשני של חבושים), ואני שמח לצרף גם את זה לחבורה השמחה הזו.
המתכון הבא הוא בהשראתה של בתי תמרה, שאפתה יום אחד פאי תפוחים הולנדי משגע לסיימון אהובה (ואחרי שהאשימה אותי לא מזמן שאני מעתיק ממנה מתכונים ואפילו לא נותן לה קרדיט, אני ממהר להודיע פה חגיגית מאיפה בדיוק הגיעה ההשראה). זה פאי נהדר, עשיר וכל כך יפה, לעזאזל. קדימה, לאפות.
בצק עלים מככב לא פעם במטבח הפרטי שלי בשנים האחרונות, ואני אגיד לכם למה: לא רק שהוא טעים נורא, אלא גם בגלל שהיום כבר אפשר לקנות גרסה ראויה שלו בכל סופר או קונדיטוריה טובה. זה הופך הכנה של מאפים יפהפיים, אלגנטיים וטעימים לקלה במיוחד. לכך בדיוק יוקדש המתכון הבא, כשבראש הרשימה טארט אגסים אלגנטי במיוחד שאני אוהב מאוד.
ראשית אני מלמד איך להכין בצק פריך משובח. זו מיומנות נהדרת כי מרגע שתלמדו להכין את הבצק תוכלו להכין כל כך הרבה טארטים משגעים, מלוחים או מתוקים. המתכון הזה הוא של טארט במילוי ריקוטה וצנוברים שאני אוהב מאוד.
עוד מתכון שאפשר לשייך בשמחה למה שאני מכנה "מחלקת הרושם". הוא גם טעים באופן שערורייתי וגם יפה וחגיגי. הכינו אותו לארוחה חגיגית, בשבועות או סתם כדי לשמח מישהו אהוב, והוא יאהב אתכם חזרה.
מדובר במאפה יפהפה עם טעמים נפלאים שבו חצאי בצלים סגולים נאפים לאיטם בתנור כשהם מכוסים ביריעת בצק עלים חמאתי. כשהופכים את המאפה מתגלים הבצלים לעין כשהם מרוככים ובוהקים מזיגוג ריחני וטעים שנספג בהם.
הטארט טאטין, אהובי משכבר הימים, מוכר לנו בעיקר בגרסתו הקלאסית עם תפוחי עץ. אפשר, ואפילו כדאי, לגוון לפעמים ולהכין אותו קצת אחרת. להלן גרסה שאני מחבב מאוד, עם חבושים ותבלינים.
