מתכון קליל, נהדר ובריא לפנינו. במקרה, או שלא במקרה (שהרי יום שני היום) הוא טבעוני למהדרין ובעיניי הוא מושלם כארוחת אמצע-שבוע, ועוד שבוע שמשי ונעים שכזה. מדובר אם כן בסלט אטריות שעועית, אחד מן המתכונים הטבעוניים שהכנתי לא מכבר עם תמרה בתי.
עגבניות צלויות תמיד נמצאות אצלי על שולחן השבת באופן כזה או אחר. לפעמים אלה "עגבניות שרי של יום שישי", ולפעמים אלה דווקא עגבניות גדולות, חצויות וצלויות כפי שהן או עם תוספת קטנה ושובבה מלמעלה. הפעם מדובר בעגבניות צלויות ועסיסיות עם ממרח טפנד וגבינת מוצרלה שלאחרונה אני מכין ללא הפסקה.
פעם נסעתי לכבר קטן בווייטנאם שתושביו התמחו בהכנת עלי בצק אורז. התהליך הילך עליי קסם, וזאת למרות שראיתי כבר דבר או שניים במסעותיי בעולם. בחזית אחד הבתים, בחדר קטן שבו רק חלון אחד שדרכו בצבצה אלומת אור, ישבה אישה קטנה על כסא נמוך והכינה דפי אורז. במצקת (עשויה קליפת קוקוס חצויה) היא לקחה בלילה רכה, עשויה קמח אורז ומים בלבד, וזלפה על בד שאותו היא הורידה מיד לסיר עם מים רותחים. העלה הדקיק התאדה ובושל, וכך היא חזרה על הפעולה שוב ושוב, לנגד עיניי המשתאות. היום, כידוע, אפשר לקנות את עיגולי בצק האורז הדקיקים מיובשים כמעט בכל סופר. השימוש בהם הוא פשוט וקל, והרי לכם כמה מתכונים של רולים נהדרים, חמים או קרים, בשריים או טבעוניים למהדרין.
במיוחד לכבוד יום שני, קבלו אותו. כשמו כן הוא: תבשיל ירוק וטבעוני. וכפי שלימדו אותי הטבעונים במשפחתי – חייבים גם חלבון. הפעם מדובר בשעועית לבנה שסופגת את טעמי הירקות, התבלינים והלימון ומעשירה את עולמו העשיר-גם-ככה של התבשיל הנפלא הזה. הגישו לצידו תלולית נאה של אורז והנה לכם ארוחה טבעונית (וגם חלבונית!) מושלמת שכל אחד יכול להכין.
מי שעוקב אחריי מספיק זמן מודע כבר לאהבתי היוקדת לפלפלים קלויים. אגדיל ואומר אף שפלפלים קלויים הם אולי המאכל האהוב עליי ביותר, כי עם כל הכבוד לקראנצ'יות של פלפל טרי, שום דבר לא משתווה בעיניי לטעמים הפלפליים העזים שיוצאים מהם כשקולים אותם כהלכה. המתכון הפעם מוקדש לשושקה האהובים, הפלפלים המאורכים והמתקתקים. יש כאן כמה מתכונים נפלאים כשבראשם מתכון קל ונהדר לעוף צלוי עם פלפלים מתקתקים-חריפים והו כה טעימים.
לאחרונה אני בקטע של פסטות פשוטות (וזה שהן פשוטות לא אומר שהן לא מוקפדות, מאוד). נכון יותר לומר שמדובר בפסטות מינימליסטיות, כאלה שלא שוחות בשלולית של רוטב. "אלי אוליו" עונה נהדר על ההגדרה הזו, והיא תהיה הבסיס שעליו נוסיף את השומר אהובי. תצא לנו פסטה פשוטה, רעננה ונהדרת, כל עוד נקפיד על כמה כללים.
תראו לי חתונה, או כל ארוע רב משתתפים אחר, שאין בתפריט שלו מנה של "באן מאודה עם…" (בדרך כלל "בשר מפורק"). מדהים איך המנה הזו חדרה אל לב המיינסטרים, ולא רק בארץ (אם כי אנחנו בהחלט מצטיינים בזה). לא פחות מעניין הוא הגלגול שלה ממקורה הסיני. הבאו (זה השם הסיני. "באן" זה התרגום האנגלי שמשמעו "לחמניה") מופיע במקור בשתי גרסאות פופולריות. הראשונה היא הגרסה הטבעית, כמו שהיא, כלומר לחמניה מאודה שמשמשת אצל הסינים בפשטות כלחם. בגרסה השניה ממלאים אותן מראש, עוד בשלב שמדובר בבצק, סוגרים את הבצק סביב המילוי ורק אז מאדים. לקח יותר מאלף שנה עד ששף ניו יורקי ידוע (דוד צ'אנג) עשה בהן את הדבר המתבקש ופשוט חצה אותן לשניים. כך הגיע לעולם כריך הבאו והשאר, כמאמר הקלישאה – היסטוריה. אנחנו נכין כאן שני סוגים: האחד ממולא בעוף קריספי והשני צמחוני, ממולא בחציל.
המתכונים האחרונים שעלו לאתר היו ברובם מקטגוריית המתכונים הפומפוזיים: חגיגיים, עשירים, חורפיים ודשנים מאוד. אז עם כל אהבתי לקטגוריית המוגזמים, לפעמים גם לי מתחשק משהו קליל ובריא יותר. הפעם נקדיש את המתכון לדבר שכולם אוהבים ולכל אחד דרך משלו להכין: ירקות צלויים. זו הדרך שלי. אני אוהב אותם פריכים יחסית ועם זיגוג מתקתק שמחמיא לטעמים הטבעיים שלהם עד מאוד.
אנחנו שבים לסדרת המנות הטבעוניות שהכנתי עם תמרה בתי, והפעם, בהתאם למזג האוויר: פארו. זהו סוג של חיטה קדומה, שניתן להשיגה בחנויות טבע. מי שלא מוצא, אפשר להשתמש גם בגריסי פנינה, וזה יוצא נהדר לא פחות. אנחנו נכין היום תבשיל-מרקי, חורפי, איטלקי וכה טעים. זו המנה המושלמת ליום קר כזה.
לפני כמה שבועות הקדשתי את המדור שלי ב"שבעה ימים" למתכונים טבעוניים למהדרין שאת כולם בישלתי עם בתי תמרה. תמרה ואני מבשלים יחד כבר שנים, מאז שהיא ילדה. היא נהגה "להסתובב בין הרגליים" במסעדת "תפוח זהב" ולהתבונן בסקרנות על הנעשה סביבה. מבלי ששמתי לב לדבר זמן רב, גידלתי בשלנית מצויינת שמתחזקת בלוג אוכל פופולארי, simply cooking שמו. רבים מכם ביקשתם, כמעט התחננתם, שאעלה את המתכונים גם לאתר. ובכן, ביקשתם – וקיבלתם. ראשון יעלה ויבוא הפלאפל המופלא הזה.
המתכון של היום מוקדש כל כולו לירק הנהדר שהוא הכרוב. אני אוהב אותו צלוי כהלכתו, כשהעלים הגדולים שלו מתרככים וסופגים את טעמי התיבול שמשודכים לו. הוא קל להכנה, הוא בריא וכשמכינים אותו היטב, הוא גם כה טעים. אז בואו ניגש לעבודה ונראה מה אפשר לעשות איתו. יש כאן המון אפשרויות, ואף מילה על כרוב ממולא. זה לפעם אחרת.
אוקיי. אז חנוכה בפתחינו ואנחנו אמורים, לפיכך, לבלוס עכשיו כדורי בצק מטוגנים (כלומר ספוגים) בשמן עמוק. אני מצטער לאכזב אתכם חברים, אבל סופגניות לא תהיינה כאן. לא הפעם. נס פח השמן הוא לא תירוץ מספיק טוב מבחינתי. מה שכן, לביבות אני מחבב, ומאוד. הן נהדרות בעיניי כל השנה, ובחנוכה במיוחד. יש כאן בשפע מהן, כולל גרסה אחת מתוקה, ובעיניי, מושלמת.
