אין מילים בפי, וזה נדיר, להסביר כמה הלביבות האלה טעימות. כל הקלישאות השיווקיות נכונות: ״אי אפשר להפסיק לאכול אותן״, ״מתחסלות בשניות״ והרשימה עוד ארוכה. והאמת? ברור שהן טעימות. מספיק להסתכל על רשימת המצרכים בשביל להבין. אז הפעם מתכון מקטגוריית המושחתים, כי למה לא בעצם?
אני מודה שלמעט קציצות או לביבות תפוחי אדמה וקציצות כרישה, הקשר שלי עם קציצות ירק היה די רופף לאורך השנים הרבות שבמהלכן אני מבשל. דווקא בשנים האחרונות, עם עליית קרנן של הצמחונות והטבעונות שפשו גם בקרב משפחתי ובאי ביתי, הפשלתי שרווליים והריני מכין קציצות\לביבות ירק למכביר. האמת הפשוטה היא שכבר מזמן זה לא רק כדי לסבר את חיכם של אורחיי, אלא כי פשוט התאהבתי בדבר עצמו. קציצות ירק. כאן יש כמה וכמה סוגים, נהדרים כולם, ובסוף גם רטבים שאפשר להגיש לצד הקציצות.
אוקיי. אז חנוכה בפתחינו ואנחנו אמורים, לפיכך, לבלוס עכשיו כדורי בצק מטוגנים (כלומר ספוגים) בשמן עמוק. אני מצטער לאכזב אתכם חברים, אבל סופגניות לא תהיינה כאן. לא הפעם. נס פח השמן הוא לא תירוץ מספיק טוב מבחינתי. מה שכן, לביבות אני מחבב, ומאוד. הן נהדרות בעיניי כל השנה, ובחנוכה במיוחד. יש כאן בשפע מהן, כולל גרסה אחת מתוקה, ובעיניי, מושלמת.
לפניכם מתכון שמוקדש כולו ללביבות תפוחי אדמה. בבסיסן של כל הלביבות האלה מחית תפוחי אדמה, דומה מאוד לתערובת של ניוקי, שיוצרת לביבות רכות ועסיסיות שאני אוהב מאוד. יש כאן חמישה סוגים, אחד טבעוני, אחד בשרי, אחד מתוק, שיהיה לכו-לם.
לביבות תירס פריכות כשמן כן הן: פריכות, מתקתקות וטעימות שבא למות. וכשמגישים אותן עם רוטב צ'ילי מתוק-חריף ההנאה כפולה ומכופלת.
