עוגת תפוחים איטלקית קלה ונהדרת

אוקיי, תהרגו אותי, אבל את התפוחים שלי אני מעדיף מבושלים\צלויים\אפויים. תפוחים, מסתבר, שייכים לקבוצה קטנה של פירות וירקות – נחמדים ככל שיהיו – שאחרי בישול עוברים מטמורפוזה וחל בהם קסם של ממש. זה כאילו יוצאת התפוחיות שלהם בזמן הבישול, ואני ממש משתגע על זה. 

בקטגוריית עוגות הפרי, עוגות התפוחים על שלל סוגיהן הן ללא ספק האהובות עליי ביותר. כאן באתר כבר יש כמה קינוחי תפוחים נהדרים (פאי, מאפה בצק עלים, שושני תפוחים) ואליהם מצטרפת היום העוגה האיטלקית המקסימה הזו. היא קלה להכנה והיא טעימה נורא. 

עוגת קפה בחושה משגעת

עוגה בחושה טובה היא דבר שאני אוהב מאוד. גם טעמים טובים של קפה הם דבר שאני מחבב במיוחד. עוגת קפה בחושה, לפיכך, היא בול בשבילי, ולדעתי גם בול בשבילכם. כבכל עוגה בחושה, הסוד טמון בשלב האחרון. את הקמח מוסיפים בסוף לערבול קצר ביותר, רק שייטמע בתערובת. את ערבוב הקמח אפשר אפילו לעשות ידנית, עם לקקן או כפ גדולה. כך מובטח מרקם עוגתי רך ונהדר. אז מי שרוצה עוגה פשוטה, מרשימה והו כה טעימה לסוף השבוע שיגיד אני.

לחמניות שוקולד, או: הלחמניות המוצלחות שלי

ראיתין לראשונה ב"לחמים" האגדית של אורי שפט, וזו לא הייתה אהבה ממבט ראשון. "שיחליטו מה הן רוצות להיות", אמרתי לעצמי, "לחמניה או עוגה", ומבלי משים ביקשתי מהמוכרת שתארוז לי שקית. שתי דקות אחר כך, מחוץ למאפייה, כבר נגסתי בלחמניה חמימה שיצאה זה עתה מהתנור, והתמוגגתי. לפתע היה לי ברור שיציר הכלאיים הזה הוא פשוט נפלא, בדיוק בגלל היותו כזה: לא עוגה ולא בדיוק לחמניה. מתיקותן מתונה למדי, כמו שאני אוהב, ועובדה זו מתאזנת כה יפה עם המרירות הקלה של הקקאו והשוקולד. וזה עוד לפני שהזכרנו את צורתן המצודדת: עגלגלות, שמנמנות, שזופות ומבריקות קלות. בקיצור – תוך זמן קצר נהיה רומן גדול. ביני לבינן, אני מתכוון. אפשר אפילו לומר שזה רומן שהתפתח לאהבה של ממש.

עוגת ביסקוויטים – הגרסה המשוכללת

"אוי, גם כן אתה והסנוביות שלך", אמרה לי חברתי, חובבת מושבעת של עוגת ביסקוויטים.  "אתה סתם נודניק וסנוב חסר תקנה. זו עוגה פשוטה ונהדרת עם טעם של פעם. אתה סתם מתעקש. תכין ותראה בעצמך". 
סנוב, אמרת? אין בעיה. הכנתי גם הכנתי. עשיתי "גרסת כיסוי" משל עצמי, משוכללת ונהדרת. את הפתיבר המסורתי החלפתי בעוגיות לוטוס, שאותן טבלתי בחלב מחוזק בכמות נדיבה של ליקר קפה משובח. את הקרם המסורתי הפכתי לקרם מסקרפונה עשיר, שלאור מחאותיה של חברתי הסכמתי להוסיף לו בכל זאת גם פודינג וניל. חברתי הנודניקית טעמה, עצמה את עיניה בריכוז ובהנאה, נישקה אותי במצח ואמרה ברכות: "אתה רואה? כשאתה רוצה אתה יכול".

רביולי שוקולד מטוגן

בסרדיניה, אחת הגרסאות הפופולריות לרביולי היא דווקא כשהוא מטוגן בשמן עמוק. כך מתקבל רביולי קראנצ'י למכביר, עם מילוי עסיסי ונימוח. ובכן, היום אנחנו סרדיניאים. מגוון מתכוני רביולי מטוגן לפנינו, כשגולת הכותרת היא כמובן זה המומלא שוקולד. גם את הבצק נכין יחד מאפס, וזה יצא נהדר. כמה נחמד שמדי פעם אנחנו מרשים לעצמנו. מחר נאכל יותר בריא. 

עוגת שוקולד עשירה במיוחד

יום העוגה שמח לכולם! לא באמת חשבתם שאני אקפח את אוהבי השוקולד, נכון?

מתכון עוגה נוסף ונהדר לפנינו, והפעם: עוגת שוקולד עשירה ומפנקת במיוחד… אני אומר זאת לא פעם וזה נכון. בשנים האחרונות התאווה שלי לשוקולד פוחתת באופן ניכר. צריך מנה שוקולדית טובה במיוחד כדי לפתות אותי ולגרום לי להנות ממנה על אמת. העוגה הזו לגמרי עונה על הקטגוריה הזו. היא כה עשירה, כה עסיסית וכה מפנקת. תענוג גדול. ושיהיה ברור. העוגה הזו, כשמה כן היא: עשירה במיוחד. דהיינו, שוקולדית מאוד ונימוחה-נימוחה.

עוגת מוס לימון ללא אפייה

העם אמר את דבר: בחרתם בעוגת לימון, והאמת, מה זה בצדק. זו לא סתם עוגה, אלא עוגת שלוש שכבות, כל אחת יותר מענגת מהשנייה: שכבת פירורים קלאסית, שכבה שניה ועבה של מוס לימון אוורירי ונימוח להפליא, ולבסוף, כמובן שכבה דקה של ה"למון קרד" ידידנו הבריטי, שאותו אני מלמד להכין, והוא הברקה מפתיעה ביותר. 

עוגיות שושני קצף מופלאות

יש דברים שעומדים במבחן הזמן. "הקוסם מארץ עוץ", למשל, לעולם לא יאבד מקסמו. האלבום השלישי של לד זפלין (לא, דווקא לא זה שמופיע בו stairway to heaven) הוא קלאסיקה מושלמת שלנצח תהלך עלינו קסם. בעיניי, ואולי תופתעו לשמוע, גם עוגיות שושני קצף לנצח, בפשטות, יבואו מה זה טוב. הן כה טעימות, מראן כה מלבב וכל כך נחמד לאפות אותן, שבעצם אין פה שום הפתעה. אלה הן העוגיות החמודות שלנו להיום, ויש, כמו תמיד, גם הצעת שדרוג קטנה למי שמתחשק לו. 

רולדה שוקולד ואספרסו, ולא בגלל הנוסטלגיה

ובכן, רולדה. ביסודי אני די מתעב גילויים רגשניים של נוסטלגיה, וגם על המילה "רטרו" אני לא משתגע. באופן כללי אני מעדיף להסתכל קדימה. אבל את הרולדה חביבתי אני מבקש להשיב פה רגע אל קדמת הבמה, מהטעם הפשוט שאני חושב שהיא נפלה אל תהום הנשייה שלא בצדק. בכלל, אני די מחבב קינוחים בניחוח אוסטרו-הנוגרי חגיגי. הרולדה הזו, בטעמים נפלאים של שוקולד וקפה, תשתלב נהדר בארוחות השבת שלכם.

טירמיסו הכי קלאסי שיש

הפעם מדובר במנה שהתחסלה עוד לפני שהספקתי לצלם אותה. בקושי הספקתי לצלם את המנה של עצמי. אורי בני, בן הזקונים, חגג השבוע את יום הולדתו העשרים ושבעה. הוא ביקש ארוחה חגיגית, ולקינוח, הוא אמר: "אני רוצה משהו קרמי. בלי פירות וקשקושים". כשאומרים לי "משהו קרמי", הדבר הראשון שעולה בעיני רוחי הוא טירמיסו. אני אוהב אותו כל כך, ואני אוהב אותו הכי קלאסי שיש, עם טעמים טובים ועשירים של ברנדי או ליקר קפה טוב. 

פנקייק "סופלה" אוורירי במיוחד

בפנקייק סופלה עסקינן, וכשמו כן הוא: מעין הכלאה משמחת בין פנקייק לסופלה. הוא תפוח ואוורירי בהרבה מהפנקייק הנחמד והמוכר, ובעיניי גם טעים פי כמה. התורה, על רגל אחת, היא שאת הביצים בתערובת הפנקייק  נפריד, את החלבונים נקציף לקצף אוורירי ויציב ולבסוף נוסיף אותו לבלילה. אווריריות שמיימית מבוטחת. המתכון הבא יספק לכם צרור נאה של פנקייק אוורירי ומופלא שכזה. הילדים מוזמנים אף הם להנות מהם.

Close
Close