ללא גלוטן

תראו, זו לא אשמתי שבחוץ חום איימים מעיק. ולמי יש כוח לבשל בקיץ ובחום הזה, למי? ובכן, לי יש! קיץ, חורף, סתיו, אביב. כל עונה והבישולים שלה, ושום חום יולי-אוגוסט לא יקחו ממני את ההנאה שבבישול. זה רק אומר שאנחנו  עדיין תחת הקטגוריה של "מאכלי קיץ קלילים ורעננים". אלה הם בדיוק סוג המאכלים, רובם לפחות, שאני מכין בארוחות הביתיות בעונה זו של השנה. זה אומר שהן קלות להכנה, יחסית לפחות, וזה אומר שהן אכן מנות קיציות על כל המשתמע מזה. ואני אומר, למה להכביר מילים. גם ככה חם, אז הרי לכם מלוא הסל צרור מתכונים להנאתכם. מתכונים מכל הסוגים ומכל המינים, כולם קיציים למהדרין.

בזמן האחרון אני מאוהב בבצלים ממולאים. בדרך כלל אנחנו מתייחסים לבצל כאל ירק תבלין, דהיינו כאל ירק שלא ממש עומד בזכות עצמו. שחקן משנה שתפקידו מצטמצם לכלל "נותן טעם" למרק, לסלט או לתבשיל כלשהו. אבל כשממלאים בצל – ולא חשוב במה – הוא הופך לשחקן שווה ערך לשאר המרכיבים בתבשיל. הוא שווה ערך למילוי וגם לרוטב, צועד לקדמת הבמה בעוז ובגאון, מציג עצמו לראווה ומפגין יכולת נפלאה בתפקידו זה. משהו בתפקיד הזה, של הירק הממולא מפיק ממנו עדינות ומתיקות נפלאים שהופכים אותו לירק אידיאלי למילוי. הוא לא משתלט על התבשיל, הוא לא נבלע בתוכו ולא נודע כי בא אל קרבו. הוא פשוט מתמזג בטבעיות מקסימה בתבשיל מבלי לאבד את זהותו.

השידוך של כבדי עוף עם דבר-מה מתקתק עובד פלאים. השילוב האולטימטיבי בעיניי הוא בינם לבין הדובדבנים אהוביי, המתוקים ואף מעט חמוצים. נוסיף מעט בצלי שאלוט חינניים לכל העסק ותתקבל לנו מנה נהדרת. וכשמניחים את כל זה לצד תלולית נאה של פירה קטיפתי… כל מילה מיותרת. יאללה, אל תהיו כבדים. 

פעם קראנו להן "נשיקות". היינו קונים אותן במכולת, והן היו צבועות צבעי פסטל –  ורוד, תכלת וצהוב. לפעמים הן היו בזוקות סוכריות קטנות וצבעוניות. מדובר כמובן במרנג: אותו קצף ביצים אוורירי ומתוק, אפוי בחום נמוך עד שהוא מתייצב, מתקשה ונעשה פריך, ואוורירי מאוד. זה שתכינו לבד בבית יהיה כמובן טוב בהרבה מזה התעשייתי של ילדותנו, בעיקר כי הוא יהיה אוורירי בהרבה, נוקשה פחות (אני אוהב את אלה שנשארים טיפה רכים בחלקם המרכזי). ובעיקר, היום אנחנו יכולים לשדך למרנג עצמו מיני תוספות שהופכים אותו לקינוח של ממש. בונוס: הוא קינוח אידאלי למי שנמנעים מגלוטן.

תיכף היא נגמרת לנו, עונת המשמשים האהובים עליי כל כך. בואו ניגש לעבודה ונראה מה אפשר להכין מהם, ואני לא מתכוון רק לקינוחים. הכרעיים הצלויות שבתמונה, למשל, הן מנה שאני אוהב נורא ומכין המון בעונה זו. המפגש של מתיקות המשמשים עם פריכות העור של העוף הוא מפגש אידאלי, שמתקיים בו זיגוג כלבבי. קדימה, בואו נמשמש. 

וועליה, איזה חום. אנחנו חוזרים מיד לקו המתכונים הקלילים והקיציים. כשאומרים לי "קליל", אני מיד חושב על אסייתי, וכשאומרים לי "אסייתי" הכי מתחשק לי ויאטנמי. הוא האהוב עליי מבין מטבחי דרום-מזרח אסיה, כנראה בגלל שהוא מבוסס על שלושה מטבחים שונים: סיני, ויאטנמי וצרפתי. למטבח הנהדר הזה אני מקדיש הפוסט של היום. נתחיל במתכון של העוף הנהדר שבתמונה ונמשיך למתכונים נוספים, נהדרים גם הם, ויאטנמיים וקלילים מאוד. 

המתכון היום מוקדש כל כולו לעדשים, שנכנסו לחיינו בסערה כשרחל בתי נעשתה צמחונית. "איפה החלבון במנה?", הייתה נוזפת בי משהגשתי לשלחן האוכל מנת ירקות מפוארת, על תקן מנה צמחונית. דרישה זו הכניסה, ובגדול, את הקטניות לתפריט המשפחתי שלנו.

בארוחת השישי האחרונה בבית משפחת אהרוני הודעתי חגיגית ש"היום יש ארוחה קיצית וקלילה". הכנתי לפיכך שלל מנות בדיוק כאלה – קלילות, רעננות, כיפיות, ורובן גם קלות למדי להכנה. כזו היא המנה החיננית שלפנינו – טאקוס. היום כבר אפשר לקנות אותם, ארוזים, פריכים ומוכנים לאכילה, והם עשויים כולם על טהרת קמת התירס. צליאקים – זה המתכון בשבילכם. כל שנותר לנו הוא למלא אותם ולהנות. 

פירה, רבותיי. לכאורה, מה יש עוד לומר עליו? ובכן, בואו נדבר קודם כל על זן תפוחי האדמה. תכלס: הכי קל לקנות בסופר תפוחי אדמה "גורמה" של המותג "דוד משה". הם עושים פירה מצויין. לדקדקנים שביניכם מומלץ לקנות את תפוחי האדמה מזן "ראטה", שהם פשוט מושלמים לפירה (הפירה המפורסם של רובשון עשוי מאלה).

בוקר טוב וברוכים השבים לפינתו הלא רשמית: "מתכונים קלאסיים שאסור שיישכחו מהזכרון". הצרפתים קוראים לו "אי צף" או "קצף ביצים". ההונגרים קוראים לו דווקא "חלב ציפורים". מדובר בקינוחים שעשויים לרוב מביצים, סוכר, וניל וחלב ותו לא. למרות פשטות וצמצום המרכיבים, הם קינוחים שאני אוהב מאוד.

בארוחות יום השישי אצלנו, שהן בדרך כלל רבות משתתפים, פילה סלמון אחד שלם (או חצי ממנו, תלוי במספר המשתתפים), עושה את החיים ממש קלים למבשל. צריך רק להניח אותו על תבנית כשהחלק הוורוד שלו כלפי מעלה, לתבל אותו באופן כזה או אחר ולהכניס לתנור ל-20-30 דקות (תלוי בעובי שלו) לפני שמגישים אותו לשולחן. זה בערך הזמן הנדרש לו כדי להצלות בצורה מושלמת, כשהחלק הפנימי שלו נשאר מעט ורדרד, רך ועסיסי.

מנת חג יפהפיה, חגיגית והו כה טעימה לפנינו. מדובר בכרוב ממולא בשר, אורז וכל טוב. אני עשיתי את שלי עם כרוב סבוי שאני מת עליו וקונים אותו בשוק האיכרים. לגמרי אפשר להשתמש גם בכרוב רגיל. ובנוגע לרוטב – באופן אישי קצת נמאס לי מרטבי עגבניות למיניהם, בממולאים ובכלל. אני הלכתי על רוטב רכז-רימונים מתקתק-מתובל ונהדר ממש.