שניצל

יש האוהבים אותו דקיק במיוחד ויש המעדיפים אותו עבה. יש המטגנים אותו בשמן עמוק ויש המטגנים על מחבת ב"שמן שטוח". יש הסוחטים עליו לימון ויש מי שלא. אבל בסיכומו של דבר מדובר במאכל בסיסי של שלושה-ארבעה מרכיבים, וזה, כנראה, סוד קסמו.

גם אצלנו בבית שניצל הוא מאכל די פופולרי. בפעמים שאני מכין אותו אני דווקא לא מכין את הגרסה הקלאסית הפשוטה, כי האמת היא שאני לא מבין למה נתקענו עליה באופן גורף. הרי שעל אותו עיקרון ובלי שום עבודה נוספת, רק עם תיבול קצת פחות שגרתי, נפתח מנעד האפשרויות למגוון גדול בהרבה. ממילא השניצל חצה כבר מזמן את גבולותיה של אוסטריה והפך למאכל נפוץ בעולם. אין, אי לכך, כל סיבה לא לתבל אותו באופנים שונים מעבר לגרסה הבסיסית.

כבדי עוף יכולים להיות מעדן בתנאי שמקפידים על כמה כללים. אני נותן כאן כמה גרסאות שאני מאוד אוהב. מרווה ושמן זית, למשל, משתדכים נהדר עם כבד עוף. יש לו טעם מתקתק מטבעו ואפשר לשלב אותו עם דבש, סוכר או פרי כזה או אחר.

רק תראו מה אפשר לעשות ממנו.

ובכן, היום כבר ברור ששניצל הוא המאכל הפופולארי ביותר בקרב העם היושב בציון. אני נותן כאן את הגרסה החביבה עליי לשניצל בשרני (אני פחות אוהב שניצל דקיק, אבל מרשה למי שאוהב) ומלא טעם.