יש מישהו שבארוחת השישי שלו חותכים את החלה בסכין כמו בני תרבות, ולא, נניח, מתנפלים עליה ובוצעים ממנה חתיכות? אם בחרתם באופציה ב׳, הלחמניות האלה יתאימו לכם בול. בצעו לכם, אם כן, לחמניה שמנמנה וריחנית שכזו, טבלו אותה בממרח לבחירתכם והתענגו עליה היטב.
אתמול נורי נכדי האהוב בא לישון אצלי. זו כבר התחלה טובה לסיפור, לא? שאלתי אותו מה הוא רוצה לאכול לארוחת ערב. הוא חשב רגע ואמר: "זיתים". "זיתים?" שאלתי אותו, ואני מודה שקצת הופתעתי מהתשובה. "יודע מה? אין בעיה", אמרתי שוב אחרי כמה שניות וכבר זממתי בדיוק מה אכין לו. עוף עם זיתים, אם כן, לימוני כזה וטעים-טעים. ככה הוא קיבל את הזיתים שהתאווה אליהם (וגם מהעוף הוא אכל בתאווה, אל דאגה). שנינו היינו מבסוטים. תאמינו לי – הכי כיף אצל סבא.
בארוחות שישי, כשמגיעה תבנית גדולה של תפוחי אדמה צלויים לשולחן אני מיד מתנפל עליה ומחפש את אלה השחומים והפריכים. מה שיפה במתכון הזה הוא שכל תפוחי האדמה יוצאים כאלה, שזופים וקריספיים, תודות לעובדה שטרם הצלייה בתנור אני משחים אותם על הגז. אין צורך להתנפל, יש מספיק לכולם!
את כדורי העוף הקיפודיים האלה אני אוהב נורא. הם עסיסיים, לימוניים מלאים עשבי תיבול ובעיקר טעימים נורא. מי שמכין אותם צריך להבטיח: לא להתפתות לפתוח את הסיר לפני תום 45 דקות הבישול. להתאפק יפה יפה והתוצאה תהיה משתלמת, אני מבטיח.
המתכון שלפנינו, של חציל ממולא, יפהפה וטעים נורא, הוא מהזן המודולרי: מתכון בסיסי שאותו אפשר להכין ולהגיש בכמה גרסאות. לשמחת ורווחת הצמחונים, תובא גם גרסה צמחונית.
בחש הוא תבשיל טעים וריחני של אורז ירקרק מעשבי התיבול הרבים שמתבשלים בו, והוא משובץ בפיסות זעירות של בשר כבש. בדיוק מהסיבות האלה יש לו ריח וטעם נפלאים.
אורז לעולם לא ימאס עליי. אני אוהב אותו בכל הגרסאות שלו (בכל זאת, בוכרי). המנה הזו מופיעה במטבח המשפחתי שלי פעמים רבות והיא אהובה מאוד. היא עשירה, ארומטית, מתקתקה וטעימה נורא.
