כופתאות

מאז שהייתי צעיר, כשהיה צר עולמי הקולינארי כעולם נמלה, הן מהלכות עליי קסם. 
כופתאות. 
כ ו פ ת א ו ת. 
זה לא רק השם החינני שכה הקסים אותי, אלא ההבטחה למשהו ביתי כזה, אבל של בתים רחוקים. משהו עם מסורת בישול מכובדת. כשלמדתי והחכמתי גיליתי שרוחב היריעה של חומרי הגלם שמהם הן עשויות הוא כה גדול: קמח, תפוחי אדמה, גבינה, בשר וגם לחם. את כופתאות הלחם והגבינה אני ממש אוהב. לא רק משום טעמן הנהדר והעדין, אלא בעיקר בשל מרקמן הרך-פריך, שמגיע מחומר הגלם המרכזי – לחם לבן. 

מלוחות או מתוקות, מטוגנות או מאודות, תנו לי תנו לי כופתאות. אין דבר אחד בגנים שלי שמסביר את אהבתי היוקדת לכופתאות. בכל צורה ואופן, הונגריות או אוסטריות, אני מעוניין בהן ומאוד. הפעם נכין גרום קנודל: כופתאות אוסטריות מתוקות, מאודות עד תפיחות עננית, ממולאות ריבה ומשכשכות ברוטב וניל, דהיינו נקטר אלים. מדובר בעונג צרוף שקשה לתארו במילים.

בגזרת הקינוחים הטעם שלי השתנה בשנים האחרונות. אם פעם יכולתי להתענג על עוגת שוקולד עשירה כאחרון הגרגרנים, היום אני מעדיף בהרבה קינוחים שהמתיקות בהם עדינה. וכשיש פרי נחמד כמו דובדבן ושמנת חמוצה כמו במתכון הזה, אין מאושר ממני.