יום האהבה

אפילו אני, שסך הכל אוהב הגזמות, לא מבין איך אפשר לאכול אותו לארוחת בוקר. מבחינתי הוא קינוח נהדר. בכל מקרה, אני מאוד מחבב את העסק הזה של וופל אמריקאי, למרות שבניגוד לבן דודו הפנקייק הוא דורש מכשיר מיוחד להכנתו. בעיקר אני אוהב את הפריכות הנעימה שמצפה אותו ועוטפת את הרוך המנחם הזה שבפנים. ושיהיה ברור: האופציה המתוקה היא המוכרת והברורה מאליה, אבל אף אחד לא אמר שאי אפשר להכין וופל אמריקאי בגרסה מלוחה, כשמה שיבוא עליו יהיה בהתאם. הנה וופל אמריקאי. גם מתוק, גם מלוח.

בראוניז, רבותיי (במיוחד ליום האהבה הבא עלינו לטובה): מה בעצם ההבדל בינם לבין עוגת שוקולד, מלבד הצורה? המתכון הזה יענה על השאלה הזו בדיוק. התורה שלי כשזה מגיע לבראוניז היא פשוטה למדי: הם חייבים להיות רכים (מאוד!), נימוחים ועסיסיים להחריד. לפיכך – ויש מי שיתרעמו על כך – אני אוסר על שימוש באגוזים בבראוניז (נימוחים כבר אמרתי). אז אם כל העניין הזה של בראוניז שנמסים בפה מעצמם נשמע לכם, הגעתם למקום הנכון. ויש פה עוד שני מתכוני שוקולד. אם כבר, אז כבר.