יש מתכונים שהם קלאסיקות מנצחות. פאי בצל שכזה, למשל, באמת שקשה לטעות איתו. ואיך מוודאים שהוא יוצא באמת מושלם? מקפידים לאפות קודם את הבצק, לא לפני שמורחים אותו בחלמון ביצה. כך מתקבל לנו בצק שנותר פריך גם לאחר ששופכים עליו את המלית, ולא נעשה רופס, חלילה. טעים.
יום הפאי הגיע והוא בא בדיוק בזמן. מבחינתי, אגב, אפשר לקרוא לו יום הטארט, למרות שזה לא באמת משנה. אני אוהב אותם בכל צורה: בצק פריך, בצק עלים, מתוקים, מלוחים, מתוקים או מלבניים, טארט טוב הוא דבר נפלא בעיניי. וכשמדובר בטארט טאטין, כמו זה שלפנינו, ועוד מלוח ולא שגרתי, ממש אין לי תלונות. אז היום נכין טארט טאטין של עגבניות. עשיר בטעמים של עגבניות וחומץ בלסמי, נהדר וקצת אחר. אני מקדיש אותו לנורי, הנכד המתוק שלי, שחוגג היום יום הולדת שנתיים. אז מבחינתי, אפשר לקרוא ליום הזה גם יום הנורי.
המתכון הבא הוא בהשראתה של בתי תמרה, שאפתה יום אחד פאי תפוחים הולנדי משגע לסיימון אהובה (ואחרי שהאשימה אותי לא מזמן שאני מעתיק ממנה מתכונים ואפילו לא נותן לה קרדיט, אני ממהר להודיע פה חגיגית מאיפה בדיוק הגיעה ההשראה). זה פאי נהדר, עשיר וכל כך יפה, לעזאזל. קדימה, לאפות.
