בואו נדבר רגע דווקא על מוסיקה. מה אתם שומעים כשאתם מבשלים? מבחינתי הקריטריון הוא אחד ויחיד: שירים שאפשר לשיר אותם תוך כדי הבישול. אם אפשר בצעקות אפילו יותר טוב. את בישולי ארוחת השישי אני הכי אוהב, בין השאר מהסיבה הזו בדיוק. תמיד מישהו בא לעזור והפעם הייתה זו רחל בתי. הכנתי את המנה הנהדרת הזו, מעין סלט חם, והיא שמה לנו מוסיקה שיכולנו לצרוח בקולי קולות.
בואו נקרא לילד בשמו: מדובר בעוגיית החמאה האולטימטיבית. "שורטברד" הוא שמו של הפלא הזה, הסקוטי במקור. בבסיסו של עניין הן מכילות חמאה (והרבה ממנה), קמח, סוכר – וזהו! למעט התבלינים שאפשר להוסיף לכל העסק מדובר בפשטות אלגנטית ומקסימה במיוחד. בעיניי הן לא פחות מפלא, בעיקר תודות למרקם המתפורר בפה כמו חול (בקטע טוב, כן?). ואלוהים, כמה שזו עוגיית הקפה המושלמת. אפילו לא צריך לטבול אותה בקפה לצורך השידוך: ביס קטן מהשורטברד, לגימת קפה והעונג מובטח לכם במלואו. הן נהדרות – לארוחה מפסקת, ובכלל. נתחיל בגרסה הקלאסית, ואחריה כמה גרסאות כיסוי לא רעות בכלל.
אני ממש מתאפק לא לכתוב עכשיו את הקלישאות שעולות לי לראש ביחס למנה הזאת, אבל בחיי שהן נכונות. זו באמת מנה שאי אפשר להפסיק לאכול, אני באמת מאוהב בה, ולדעתי ממש בקרוב – גם אתם. קולורבי צלוי הוא עונג צרוף אם תשאלו אותי, וכשמערבבים אותו עם חמאת מיסו מתקבלת מנה מופלאה, לא פחות. הם יוצאים נימוחים, חמאתיים ובעלי ארומה משכרת. למותר לציין כמה קל להכין אותה. היכונו להתמוגג.
הכוכב האמיתי במאפה היפהפה הזה הוא המיסו היפני, שהוא אחד ממוצרי המזון הקסומים שאני מכיר. חמאה מעורבבת עם מיסו ושום כתוש היא לב ליבו של המאפה הזה והיא היא שהופכת אותו לא רק ליפה, אלא גם לחכם וטעים.
