בשר

"עוגת שכבות" של פתיתים ובשר טחון – גבוהה, מפוארת, מרשימה, ובעיקר טעימה נורא. פריכה ודביקה קלות מבחוץ, עסיסית ועשירה מבפנים. נסו אותה ולא תתחרטו, אני מבטיח. 

זוהי מנה מ"מחלקת הרושם" שהכנתי לאחר שחברתי ש. ביקשה מתכון למנה שנראית "מיליון דולר". מדובר במאפה יפהפה מבצק עלים, ממולא במילוי עשיר של בשר וריבת בצל (ויש גם וגרסה צמחונית). אני מבטיח שתהנו מקריאות התפעלות רמות בכל פעם שתגישו אותו לשולחן.

בואו נודה: למחלקת הרושם במנות שאנחנו מגישים יש תפקיד ברור בחיינו הקולינריים, בתנאי כמובן שזה בא בנוסף לאיכות והטעם הנהדרים של האוכל, ולא, חלילה, במקומם. אז לאלה מכם שרוצים להרשים אני נותן כאן מאפה מקסים, שניתן להכין בכל מיני גרסאות (מלוחות ומתוקות). היכונו להשוויץ.

החצ'פורי הקלאסי מקבל כאן כמה גרסאות שונות: מילוי גבינות, חצילים דלעת צלויה או בשר. לא משנה באיזה מילוי תבחרו, מובטחת לכם הנאה גדולה.

קשה לטעות עם פסטה, זה כבר ברור. גם עם קציצות קשה לטעות, במיוחד כשהן עסיסיות, רכות ומגיעות עם רוטב עגבניות עשיר. אז כשמשלבים את השתיים התוצאה משמחת, מנחמת וטעימה במיוחד. 

טרטר בקר נהדר שאפשר להגיש על עלה אנדיב רענן ופריך, או, לרציניים יותר, על פרוסת לחם מחמצת לבן קלוי עם שמן זית. בכל מקרה מדובר במנה קלה ומשגעת. 

שתי גרסאות (דומות, אבל שונות) לחצילונים הקטנים שאני מת עליהם. מתקתקים, עסיסיים ומלאים בעשבי תיבול, כמו שאני אוהב. 

במקום למלא ולגלגל, מכינים מעין קציצת בשר-אורז גדולה, עטופה מכל עבריה בעלי גפן. את ה"עוגה" מביאים בשלמותה לשולחן, פורסים למשולשים ומגישים.

בניגוד לרוב הפלפלים הממולאים, אלה שלי לא שוחים בהרבה רוטב. אני אוהב שהם קצת כמו פלפלים קלויים וממולאים.

המתכון הזה מוקדש לכיסונים הראשונים שאכלתי מימי, אלה הבוכריים שאימי הייתה מכינה בארועים מיוחדים ובהזדמנויות חגיגיות. "מנטו" הוא שמם הרשמי באוזבקיסטן אבל היהודים קראו להם גם "קסקוני" על שם סיר האידוי הרב קומתי, "קסקון" שמו" בו הם מתאדים.