נתחיל מהסוף – מדובר בעוגה שהיא שוס. הכנתי אותה לראשונה מזמן, בכלל בלי לחשוב על פסח, אלא כי יש לי, כידוע, אובססיה רבת שנים לערמונים. אין מילים בפי (וזה נדיר) לתאר כמה היא טעימה, ואגב, כמה קל להכין אותה. היא רכה-רכה ומתוקה (אך לא מדי), ורק במקרה אין בה קמח. הרי ערמונים הם עמילניים למדי ולא זקוקים לשום תוספת. המרקם שנוצר הוא כה עסיסי וקל בעת ובעונה אחת, שמזמן היא כבר הפכה לאורחת קבועה בארוחות השישי של משפחת אהרוני. והנה הגיע פסח, ועכשיו תורה לככב גם אצלכם.
מתכון קליל, נהדר ובריא לפנינו. במקרה, או שלא במקרה (שהרי יום שני היום) הוא טבעוני למהדרין ובעיניי הוא מושלם כארוחת אמצע-שבוע, ועוד שבוע שמשי ונעים שכזה. מדובר אם כן בסלט אטריות שעועית, אחד מן המתכונים הטבעוניים שהכנתי לא מכבר עם תמרה בתי.
עגבניות צלויות תמיד נמצאות אצלי על שולחן השבת באופן כזה או אחר. לפעמים אלה "עגבניות שרי של יום שישי", ולפעמים אלה דווקא עגבניות גדולות, חצויות וצלויות כפי שהן או עם תוספת קטנה ושובבה מלמעלה. הפעם מדובר בעגבניות צלויות ועסיסיות עם ממרח טפנד וגבינת מוצרלה שלאחרונה אני מכין ללא הפסקה.
כולם יודעים להכין פלפלים ממולאים, וכולם אוהבים אותם. בצדק. הם ממש מבקשים שימלאו אותם. אני אוהב אותם דווקא כשהם לא שוחים בשלולית של רוטב, אלא כשהם מזוגגים בו, כמעט כמו פלפלים-קלויים-ממולאים. באופן הזה הם הכי טעימים ועשירי טעם פלפלי נהדר. וכשמדובר בפלפל השושקה האהוב עליי כל כך, הטעם נהדר אפילו יותר. קדימה, בואו נמלא.
במיוחד לכבוד יום שני, קבלו אותו. כשמו כן הוא: תבשיל ירוק וטבעוני. וכפי שלימדו אותי הטבעונים במשפחתי – חייבים גם חלבון. הפעם מדובר בשעועית לבנה שסופגת את טעמי הירקות, התבלינים והלימון ומעשירה את עולמו העשיר-גם-ככה של התבשיל הנפלא הזה. הגישו לצידו תלולית נאה של אורז והנה לכם ארוחה טבעונית (וגם חלבונית!) מושלמת שכל אחד יכול להכין.
יש אנשים שמעיזים לומר שקרם קרמל הוא קינוח מיושן. שיגידו. בעיניי מדובר בקינוח פלאי במיוחד. מעבר לטעם הוונילי העדין והשמיימי שלו, מדובר בקינוח שכולו על טהרת המרקם, וצריך להגיע איתו לרמת דיוק ספציפית מאוד. ווניל, מרקם, רמת דיוק שמתאימה לאובססיבים: מה הפלא שאני מת עליו? אז אם קינוח בעל מרקם רך, רוטט כמעט, שלא דורש שום לעיסה ופשוט נמס מעצמו בפה נשמע לכם אטרקטיבי, אתם במקום הנכון. תתפלאו לגלות כמה קל להכין אותו. צריך רק לדייק בהכנתו והעונג כולו שלכם.
המתכונים האחרונים שעלו לאתר היו ברובם מקטגוריית המתכונים הפומפוזיים: חגיגיים, עשירים, חורפיים ודשנים מאוד. אז עם כל אהבתי לקטגוריית המוגזמים, לפעמים גם לי מתחשק משהו קליל ובריא יותר. הפעם נקדיש את המתכון לדבר שכולם אוהבים ולכל אחד דרך משלו להכין: ירקות צלויים. זו הדרך שלי. אני אוהב אותם פריכים יחסית ועם זיגוג מתקתק שמחמיא לטעמים הטבעיים שלהם עד מאוד.
המתכון של היום מוקדש כל כולו לירק הנהדר שהוא הכרוב. אני אוהב אותו צלוי כהלכתו, כשהעלים הגדולים שלו מתרככים וסופגים את טעמי התיבול שמשודכים לו. הוא קל להכנה, הוא בריא וכשמכינים אותו היטב, הוא גם כה טעים. אז בואו ניגש לעבודה ונראה מה אפשר לעשות איתו. יש כאן המון אפשרויות, ואף מילה על כרוב ממולא. זה לפעם אחרת.
אם, בשיטוטיכם בעיר, תתקלו במקרה בקישואים קטנים (!) ונאים למראה, אנא רכשו אותם. אנחנו נכין מהם סלט נפלא של קישואים טריים (כן כן, טריים). הם כל כך טעימים ככה, במצבם הטבעי, כשהם פרוסים דק-דק. אם יש לכם מנדולינה, זה בדיוק הזמן לשלוף אותה ולהשתמש בה (בזהירות!).
אוקיי. אז חנוכה בפתחינו ואנחנו אמורים, לפיכך, לבלוס עכשיו כדורי בצק מטוגנים (כלומר ספוגים) בשמן עמוק. אני מצטער לאכזב אתכם חברים, אבל סופגניות לא תהיינה כאן. לא הפעם. נס פח השמן הוא לא תירוץ מספיק טוב מבחינתי. מה שכן, לביבות אני מחבב, ומאוד. הן נהדרות בעיניי כל השנה, ובחנוכה במיוחד. יש כאן בשפע מהן, כולל גרסה אחת מתוקה, ובעיניי, מושלמת.
לביבות תירס פריכות כשמן כן הן: פריכות, מתקתקות וטעימות שבא למות. וכשמגישים אותן עם רוטב צ'ילי מתוק-חריף ההנאה כפולה ומכופלת.
בשנים האחרונות התאהבתי בה. במרקם שלה, בטעמה הנהדר, האופייני והמוגדר כל כך. וכשמתייחסים אליה יפה, דהיינו לא מבשלים אותה עד שתצא נשמתה, היא מחזירה אהבה ומתבררת להיות מגוונת מאוד. אני מדבר כמובן על הכרובית. המתכון היום מוקדש רק אליה, עם מנה מענגת במיוחד של גראטן כרובית וראש סלרי. אחריה יבואו עוד שני רעיונות לשימוש בירק המופלא הזה, של "טאבולה" כרובית ופרגיות מוקפצות עם פרחי כרובית. הכי מצחיק זה להגיד כרובית והכי כיף זה לאכול אותה.
