חנוכה

בדרך כלל אני דווקא אוהב להכין בעצמי גם מאכלים שאפשר לקנות בחוץ. זה שאפשר לקנות לחם מצוין, למשל, לא אומר שמדי פעם לא מתחשק לי להכין אחד נהדר בעצמי. כך גם עם טפנד, עם בורקסים והרשימה עוד ארוכה. ביחס לסופגניות לעומת זאת, תחושותיי אחרות. לא במקרה חנוכה הוא "חג הקונדיטוריות", שמתמלאות בסוגים רבים של סופגניות (למותר לציין שאני מעדיף את אלה הפשוטות והקלאסיות על פני המפונפנות. כזה אני, בחור צנוע). אני לא מרגיש צורך, לפיכך, להכין כאלה בעצמי. אז מה כן, אתם שואלים? אני רוצה להכין "סופגניות" שאי אפשר לקנות, ולאלה אקרא "במקום סופגניות". כאלה יהיו המתכונים שיובאו בהמשך. כולם נהדרים, וכולם "במקום סופגניות". יש אפילו אפשרות אחת ללא גלוטן. קדימה, בואו נטגן. 

מדובר בספק-ממתק-ספק-קינוח, ואיך שלא תקראו לו – הוא נפלא. אם ביקרתם בהודו אני מניח שאתם מכירים אותו, ושהתאהבם בו כמוני. כי מה רע, בעצם, בכדורי חלב מטוגנים ומבושלים בסירופ סוכר ריחני? הם עסיסיים, זהובים וספוגים לגמרי בסירופ. בקיצור, טעימים נורא. ואם חושבים על זה, חנוכה ממש מעבר לפינה… בעיניי זו סופגניה נהדרת במיוחד. 

בסרדיניה, אחת הגרסאות הפופולריות לרביולי היא דווקא כשהוא מטוגן בשמן עמוק. כך מתקבל רביולי קראנצ'י למכביר, עם מילוי עסיסי ונימוח. ובכן, היום אנחנו סרדיניאים. מגוון מתכוני רביולי מטוגן לפנינו, כשגולת הכותרת היא כמובן זה המומלא שוקולד. גם את הבצק נכין יחד מאפס, וזה יצא נהדר. כמה נחמד שמדי פעם אנחנו מרשים לעצמנו. מחר נאכל יותר בריא. 

אוקיי. אז חנוכה בפתחינו ואנחנו אמורים, לפיכך, לבלוס עכשיו כדורי בצק מטוגנים (כלומר ספוגים) בשמן עמוק. אני מצטער לאכזב אתכם חברים, אבל סופגניות לא תהיינה כאן. לא הפעם. נס פח השמן הוא לא תירוץ מספיק טוב מבחינתי. מה שכן, לביבות אני מחבב, ומאוד. הן נהדרות בעיניי כל השנה, ובחנוכה במיוחד. יש כאן בשפע מהן, כולל גרסה אחת מתוקה, ובעיניי, מושלמת.