כיסונים

אני לא יודע אם מישהו בקהל יזדהה עם התכונה הזו שלי, אבל הרבה פעמים אני מבשל ב"שוונג". הייתה לי תקופה שהייתי בשוונג של פלפלים קלויים. וכשאני אומר שוונג אני מתכוון וואחד שוונג, כלומר כל יום במשך שבוע הכנתי פלפלים קלויים. בתקופת התאנים כידוע אני נכנס לשוונג כמעט אובססיבי. ועכשיו? עכשיו אני בשוונג אסייתי במובהק. אחרי ארוחת השישי האסייתית שבישלתי בשבוע שעבר רק נפתחה לי הצ'אקרה ומתחשק לי עוד ועוד אוכל אסייתי. המתכון הזה למשל, הוא אחד החביבים עליי כבר שנים רבות. במסעדת ין יאנג הייתה מנה ממש כזו, שאהבתי מאוד. עכשיו תורכם לאהוב אותה. 

קרעפלך, חברים! או בשמם הפולני: פירוגי. כידוע לכולם, אני אינני פולני, ובכל זאת, אני מת – אבל מת – עליהם. בעיניי הם אידאליים לארוחה חגיגית של ראש השנה: כיסונים שמנמנים שעוברים בישול קצר במים רותחים, ומוגשים, חמים ומהבילים עם שמנת חמוצה או חמאה מומסת, מושחמים מטיגון וקראנצ'יים למכביר. 

המתכון הזה מוקדש לכיסונים הראשונים שאכלתי מימי, אלה הבוכריים שאימי הייתה מכינה בארועים מיוחדים ובהזדמנויות חגיגיות. "מנטו" הוא שמם הרשמי באוזבקיסטן אבל היהודים קראו להם גם "קסקוני" על שם סיר האידוי הרב קומתי, "קסקון" שמו" בו הם מתאדים.